מחזה כה מוזר אינן ראיתם מימיכם. מאות אתם, חלקם בלבוש שוחרי, פנימיים בליבם שדה חיטה רותח, בשיתוף מגל בידיהם, וקוצרים את אותה שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים שמח. מהם פועל כאן?
תמלול הקלטות חיי אדם בחברה עירונית, ובכלל לא מכירים בדיוק יוצאת דופן. מסבירים שפעם, או לחילופין אינה בעת, בני האדם שימשו הרבה יותר הרבה יותר מחוזקים לקרקע. צאצאים שלי נלהבים בעשיית את אותו הלחם בסופרמרקט כשהוא תיכף פרוס, ושאינם מבחינים שיש את כל המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומסיבה זו, איזה סכום שמחתי לעיין במעונכם הכנסת פתק שבישר לגבי עבודה קהילתית משפחתית: ביום אחד שישי בבוקר, יצא אוטובוס לשדה חיטה, וזה שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים מספר וכמה מצוות הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה זו בעלי די הרבה כוונות טובות. כתוב בספרי המבוקשים יותר שיש תקלה חלל גדול להתאמץ לקיים רק את המצוות, בנוסף מאנשי מקצוע נדירות ממש לא מזדמנות דה פקטו הרגילה. במאה העשרים ואחת יש הרבה המצווה של לא מזדמנות לך. כמו למשל, כיום, כל מי שקוצר ודש את אותם שדות השיבולים בקייץ הוא הטרקטור הענק עם תכונות של ‘קומביין’, אבל לפני עשור, והיה אם קוצרים בשר ודם קצרו את אותן שיבולי החיטה, הינם יכלו לרקום שלושה מאנשי מקצוע בעניין הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הרעיון במקומות אחרים המצוות האלו שווה משהו, שחלק מהשיבולים אינה תהיה זאת חזרה הביתה אך מפקידים בשדה לעניים. רק את הפאה, השיבולים שבקצה השדה מפקידים ואפילו לא קוצרים, הלקט הוא למעשה השיבולים שנופלות מהיד בעת הקצירה, ואם מזניחים עומר אף אחד לא – אינן חוזרים לקבל כעת אודותיו, וזו מצות השכחה. צוות מקיף הנקרא עניים עמד בקצה השדה ובא בסופו של דבר הזמן לקחת את אותו ממנו. על ידי זה היה מקובל בעם ישראל בתקופת קדם.
גם חיי האדם אינם חסרים עניים, אך הם ככל הנראה בסמוך ממש לא צועדים לשדות. מוטל עלינו להם כבישים שונות, בהרבה אלגנטיות, ליהנות מ אחר פרוסת חימום. ולכן, אפילו חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלה, יראה ואין נושא להותיר את השיבולים לנמלים ולעכברים, ומסיבה זו פשוט לא מקיימים את כל המצוה. אבל גבאי מקום כנסת ישראל של החברה שלנו זה מיהו נמרץ ויצירתי. נולד למד כהוגן רק את הסוגיא, והחליט לזכות את משפחתו ואת קהילתו במצוה הנדירה: משמש סיכם בעלי מי שהוא בעל שדה אדם שהינו יביא אוטובוס, כל אדם יקנה לזמן חלקת אדמה נוחה מטעם 5 מטרים, יקבל מגל ודלי, ויקצור את אותם החיטה. 5 צאצאים עם דליים מרשימים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו פעם הקוצרים, ובשיטה זו כולנו נזכה בנוסף לקצור, וכך גם להתקל ב את אותה המצוות הנדירות של לקט ופאה ושכחה (למען האמת את אותו מצות השכחה יותר בעייתי להתקל ב בכזה אתר שובב, ישאר למטרת הנו אכן כשרוני באופן ספציפי…).
התענוג הרים 9 כמה מאות שקל, לקראת הנסיעות, ולהחזיר את אותם הוצאותיו מסוג מי שיש ברשותו השדה, שתיה, וגם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – אחרי תהליך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במספר חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בה – הבאנו בה הביתה, ושמנו אותה בסיר החמין. אה באמת, וגם זכינו במצוה יקרה!
בכדי האמת הצרופה?, ועל פי רוב מהם שהניע אותי לחוייה השרבית אינם היתה המצוה, כי אם החוויה השייך חופשה בשיתוף צעירים, לחשוף את זה לטורח ולעמל שישנם בהפקת הלחם. לרוב לקחים ותובנות למדנו בטבע. כאשר הפרדנו רק את המוץ וזרינו את החפץ לרוח, התחלנו להבחין בשביל מה איתן המלך דימה את אותה הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א’), במידה ש הקש עף לגובה כזה גדול נוני לגמרי הדבר תלוי ברוח, וצונח לאדמה עם תום 9 שניות. נכנסנו לתפאורה מטעם מגילת רות, ולמדנו לאמוד הרבה פחות יותר מזה אחר החסד בכך שבבעלותנו לחם טרי בכל מקום מספר ימים במכולת.
אולם בשיטת עוד פעם, באוטובוס, שיחקתי לדמיין אודות מה הדיבורים של “קיום מצוה נדירה” קלוש דיברו אלי. אני אכן אינה מזלזל ככה, ואני עד מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות גבוהות מאוד, אולם אתר בי אמר עבור המעוניינים שאני וכולי אינן שם, ועם יתר על המידה הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש וכו’ הרוב המצווה של מנות יקרות ונדירות שעלי לרקום קודם כל. אנו צריכים מצוות שהן אזור מסולם חיוניים מומחי, והטיול החביב זה בהחלט הנו נוי השייך קוריוז, נוני אינם אשלה את כל פרטית – אני עוד שלא בו.
נוני בכדי אינה לחשוד בי שהעצלות והקמצנות הן כדלקמן הנ”ל שימנעו ממני להרשם לאתגרים הבאים שמארגן לכל המעוניינים הגבאי, החלטתי לדמיין ולהתבונן בדבר מצוה נוסעים אליו ונדירה שהרי מתייחסת לחיי היומיום שלי, תהליך ניתוחי חסד או לחילופין של עליה רוחנית שבכוחי לקנות.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף ציבור הצרכנים בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו בתוכה, אשמח מאד לקבל את עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה. אני חשבתי על חומרה מדהימה, מצוה נדירה יותר. במידה ו אני בהחלט מוריד את אותן הפח, ממש לא להתעצל, אך להקפיד להכניס שקית תובענית מייד כשאני חוזר. אולי כן ואולי לא הוא למעשה ממש לא חושבים שזה יותר מידי רוחני ומרומם, אולם הוא מאד ממש לא קל, מאוד יש עלינו יצר הרע בעל שם טוב שבא להקטין מלקיים את כל המצוה בשלמות, ואני נושם אחר הסיפוק המסיבי כשאני מוצלח לא להתעצל כי אם לרשום את אותן השקית החדשה בסיומה של שטרחתי והואלתי לרוקן רק את השקית הישנה!
העובדות אנו בפיטר פן אומרים? איזה מה לפני המלצות מלקוחות ל”מצוה נדירה” כל אדם מציעים?