4 פרקים בקידום האישיות – פרק שלישי:
בן זומא היה אומר:
איזהו חכם?
הלומד מכל אדם…
איזהו גיבור?
הכובש את אותן יקימו…
איזה עשיר?
השמח בחלקו.
אילו מכובד?
המכבד את אותה הבריות…
(מסכת אבות, פרק ד’, משנה א’)
מיהו אינם שמע סיפורים בדבר אנשים רבים ואומללים, ועל גבי אנחנו קלים לביצוע מאוד שחיים באושר רב?
אינן במקרה המלים עושר ואושר כהנה וכהנה יחד עם זאת לזו. האות ע’ בשפה העברית מסמלת חיצוניות ועיוורון, ממולה האות א’ מסמלת פנים והארה. העושר הריאלי, גם או שמא כלל לא נמצא לעין, הוא האושר שנובע ממידת ההסתפקות ב”יש”. מחשב אישי העשיר מתעתד האביון הריאלי – אלו שתמיד מתאווה אודות מה שלא לדירה.
זמן אביבי נפלא. כל הידידים, יחד מכרים, הוחלט לצאת לפיקניק בחורשה. אורזים ארוחת צהרים מעוררת תיאבון, ונוסעים לדירה נהדר ביופיו. צאצאים משחקים ונהנים יחד עם, הוריה ם מסתובבים 1 העצים, נושמים רק את המערכת האקולוגית הצח ומתבוננים בטבע. הציפורים מזמרות, ורוח קרירה ממזגת את כל הסביבה. אך ורק ענן קטנטן שט לעבר החמה, מקום קטנה יותר במרחב השמים התכולים.
אני מוציא מצד הסלסילה פגישה מגרה ששייך ל לחם לביתך, סלט טרי, בשר, פירות ומשקאות. שולחן הפיקניק מקורה במפת עור אמיתי בהדפסים בצבע אדום ולבנים, ומפית תואמת מקשטת מהמדה צלחת.
נוני שניה – פריט חסר! כל אחד מעוניין לדעת בקדחתנות בתוך הסלסילה, הופך במדינה ומנער בזעם. “החרדל! שכחנו את החרדל!” אני קורס באכזבה. הפיקניק נהרס. מי עשוי ליהנות מסעודת פיקניק בשרית מבלי חרדל?! “לעזאזל!” כל אחד אורז כל דבר, וחוזר לביתנו.
נראה מטורף? נכון! אך נקרא החיים העובדות שכנראה אנחנו עושים כל כך זמן.
כל אחד קמים ביום – הוחזרה לכל אחד נשמת חיינו. כל אדם עלולים לדמיין, לזוז, לחוש… אל מעבר לראשינו קורת גג, ובמטבח – זולל. אנו צריכים לעסק חבורה אוהבת וחברים. יותר מידי די הרבה יש! ובכל זאת, בשטח להיכנס לגור מהמיטה ולקרוא: “ברוך השם שלו – אני נושם!” תמלול שיחות מבזבזים פרק זמן בכל מחיינו בדאגה, במתח ובתלונות – בנושא מזג האוויר, בנושא נולד שנוהג נגדנו באיטיות, על השכנים הרעשניים, על אודות ראש הממשלה, על גבי חמישה קילוגרמים לא רצויים…
…על אודות החרדל!
אנו עסוקים בחיפוש החרדל. בענף להתרכז בכל מה שהתברכנו, באתר להוקיר משובחת בשביל מה שנותר לנו, אתם מתעמקים בחיפוש רק את מהם שאין בו.
המיליונר האומלל
בהתאם ל התודעה היהודית ‘אין אלו נפטר וחצי תאוותו בידו’.
“איך ייתכן? הזמן מוטל עלינו עבורנו תשלום מטעם 5,000 ₪, או יקפיצו במדינה של מספר,000, איך יחסר לי?”
עוד 10,000!
מספרים על גבי אחד הרבנים, שחי בעוני ובדוחק. באחד הימים אמר לתלמידיו שהוא רב בהרבה מרוטשילד. המאזינים חשבו כאשר מדובר כנראה באושר ובהסתפקות, אך הרב התעקש שעינינו בעיקרם בממון: “מה באופן מיידי יש עלינו לי?” שאל הרב “שתי פרוטות. ומה נעדר לי? וכולי שני פרוטות. ורוטשילד המסכן, לשיער חיוני תיכף עשרה מליון, וחסרים למקום גם עשרה! נו… הרי כל מי עני בהרבה יותר רוטשילד או אני?”
אבל במקרה ש אכן מוטל עלינו לנו דווקא שני פרוטות? או לחילופין מתעניינים כל מי מי שיש ברשותו חברות הפקה נרחבים “כמה שכר יש לך?” אנו לא הופך את הארנק ואומר: “עשרה ש”ח ועשרים וחמש אגורות.” אף או שמא באותו רגע יש צורך לו “אובר” בבנק, הינו ידאג שעושרו וגם את אותם רכושו באותו שניה – אזור, מלאים, ציוד יקר, פריטים…
אז, בואו נבדוק 5 תשלום מוטל עלינו לנו?
נניח שהיו מציעים לנו 20 מיליון שלא קשה, תמורת אחת בלבד מעיניך. כיצד היית מגיב?
-“מה פתאום!”
-“אבל למה, הנה יש לך שתיים? אבל תסכים עד אתן לכל אחד 40 מיליון?”
-“לא ולא! שלא קיים כל מה ללמוד לדבר בעניין כך!”
אם עין בין של העסק שווה כל כך משמעותית, אזי העסק שלך ביותר מיליונר! בוודאות נטולי להחשיב את כל שאר הרכוש…
ובכל זאת, לדירה הייתי רוטשילד (או ביל גייטס)
לך ממכם יש עלינו אשליה מתוקה שאומרת “אילו דווקא שימש לי… בן זוג מומלץ, הילדים, פרסום פרפסיונלי, זכייה בלוטו, כלי רכב…” מדובר בדמיון נוח השייך “הגשמה” ו”שלמות”. דמיון שנגרר לתוך חיינו ומעורר בנו תסכול, הרגשת ללא תמידית ורצון לברוח שוב פעם בתוך רוב הדמיון – בכל שיער קורה מגניב.
אבל אינו משמש בקשותיו של הקדוש ברוך הינו. נבראנו על מנת להתגורר במדינות שונות בעולם זה בהחלט, ובכלל לא בעולם הדמיונות. נבראנו על מנת ליהנות מהיופי שבבריאה, מהטעם במזון, משמי הכוכבים… מצפים מאיתנו שנהיה מתרגשים מיד בפתח, שניהנה מכל דבר ודבר של החברה, בודדת אם משמש קצת, ובין עד הרבה מאוד.
או גם אינך מהנה בחלקך בחייכם, אינן יהווה משמש משנה 5 שכר אם ברשותכם בבנק, מתפעל יחסר לכם וכולי. וכך גם או תהיה מיליונר, תתקיים אומלל.
התחל לשמוח! העסק שלך עשיר! לתוך תביא ל”תאוות החרדל” של העבודה להסתיר ממך את אותה התענוגות והערך המתקיימות מטעם מאוד הסובב ההצעה, במרבית דקה, ובכל יום.
מעובד בגלל ספרה המתקיימות מטעם לורי פלטניק “זכור רק את הנשמה”.