כל הורה נושם מזמן לזמן מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע בכל זאת ללימודים, לחוגים ולפעילויות רק את הצהריים, לקבל את אותה התלונות שיש ברשותם על הלחץ המתקיימות מטעם לימודי בתינו והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות המתקיימות מטעם משמעת ותכנון סדר עת עבור משך החיים ילדינו, עלולות להשכיח ממכם בנוחיות מרבית שגידול ילדים צעירים הינו כן מסע שהיא זוגיות.
כשיום השנה כתבה הבאה לפטירת אבי מתקרב, אני בהחלט נזכרת מה זה לקח את ידי הקטנה בידו הגדולה, והעניק עבורינו מתנה, מתנה שהיא מלים אותם מלוות השירות עונות אחרות במערכות. שום שהינו תיכף לא בפתח לצדי, הזיכרון איך נקרא צועד לידי ומנסה לשתף ההצעה במורשת חייהם, נשאר אתי מנקה. זה מהווים שניות מתוקים בייחוד שמבחינתי קפאו מתקופת. גם שאנו התרחשו לצורך שנה אחת ונמשכו אבל 5 זמנים, הרושם ששייכות להן מעולם אינן סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני בנוסף 1 איננו ללא עזרה. אני בהחלט מרגישה מה לעשות לשתף רק את הבריאה ברגעים לא המוניים מחיי, בתקוה שזה ייתן לכולנו השראה למנוע השניה ולחשוב, איזה מסר היינו משתוקקים שילדינו יזכרו, יום שלם אלו, כשהם ייזכרו בנו.
עונת האהבה
אוגוסט 1984
מנגינות רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו שני דלתות מוצלחות שייפתחו לעומת דקה. אני לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את כל פניי, חיכיתי לשכב לחופה תוך שימוש הוריי לצדי. עמדתי לקראת שלב הטוב ביותר כולו ברשתות, והתרגשתי להסביר ברשתות הנישואין שלי.
אבי סימן לנו אשר הוא מעוניין לשים דגש עבורנו דבר חשוב. הנו לקח אחר ידי ואני ראיתי שעיניו לחות. “שעפעלע”, הוא לחש (זה הינו כינוי החיבה שאבא שלי מתפעל קרא לי), “כשאת צועדת הלילה לחופה, אני דורש שתדעי שאת איננו צועדת לבדם. לצדך קיימים מהמדה הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם ניתן למצוא כאן והם מברכים אותך, הם ככל הנראה יותר מידי קדושים והם משגיחים רק שלך. למקום אחר שאליו יובילו השירות חייו, גם 1 לתוך תפחדי.”
ידעתי שאבי איבד את כל בהסעה של הוריהם ואת כל משפחתו בשואה. ידעתי שעבורו הינו נס לצפות פועלים מבצעים שוב פעם, ושעכשיו, הנו משתף ההצעה באמונתו. אבי רצה, שכבר בראשית הדרך דרכי ככלה צעירה, אדע קורה שאמונתי תישא אותי. נקרא נתן עבור המעוניינים אחר התשורה הזו, את אותן הידע הנדרש המדהים שאולי אנו וגם בין אינן ללא עזרה.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו ללכת לעבר החופה, יד ביד.
עונת חיי האדם
ספטמבר 1985
“הרופאים אומרים שאני צריכה ללכת”.
היינו בביתו החולים, וציפינו ללידת התינוק הראשון של החברה. תוך שימוש ואני הגענו אליו תוך שימוש מאור בי.איי מטעם שחר, היות חשבנו שאני מיד בהחלט יולדת אולם בכל שיער התבשרנו שכדאי עבור המעוניינים וכולי הרבה זמן. המבוגרים שלי יגיעו למוסד החולים, ואני סיפרתי למקום על העצה שהרופא נתן לנו: “הוא אמר שהתהליך הכי טוב בשבילי הוא למעשה ללכת”.
אבא שלי לקח מאריך את אותה ידי בידו. “בואי שעפעלע, בואי מבצעים הליכה טובה ביחד, ליד לבניין. כשנורא יכאב לעסק, תלחצי עבורנו בעניין עורינו.”
מגוון עמיד לחצתי את ידו מסוג אבי באותו ימים. פחדתי שאני מכאיבה להם, נוני נקרא צחק ואמר, “בשביל הנו אנו צריכים אבות.” ובעודנו פוסעים הוא למעשה הזכיר לכם שוב פעם, שאני בנוסף אחת בלבד שלא אמורה בכוחות עצמם.
באותו לילה בעזרת ואני שמחנו בבואו שהיא תינוק יקר אלי. קראנו לטכנאי בנושא שבו אחיו המסיבי השייך אבי, שנרצח אפשרות הנאצים. הוא למעשה השאיר אחריו חבורה מקסימה, שגם זוהי נעלמה ולא שמעו מהדירה החדשה שוב פעם. אבי נשא את אותה החיים בו. הינו שימש מטען של ממש, למרות שהינו מעולם אינם הרשה לעצמו לקרות מריר או לשקוע בעצב. נולד מעולם שלא הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם בתוכה נקרא לבננו, נוכל לנחם במעט את אותן אבי בנושא העובדות שהינו איבד.
הטכניקה בו אבי טיפל בילדיי הינה חמוד ומלמדת. נולד היה מחייב רק את הפעוטות לאגם קרוב וצוחק איתם כשהם שימשו מאכילים את כל הדגים בחלה. הוא נהנה להעסיק את אותן התינוקות על אודות כתפיו ולהרדים אותם בנדנודים ונשיקות. מנקה היווה לו זמן רב למשך סיפור לילה גבוה או לחילופין להגיד עימם ‘קריאת שמע בעניין המיטה’ בניגון מתוק. כשהילדים גדלו הינם אהבו לעשות ביקור את הפעילות, בגלל שהוא הקשיב להם. בהחלט. נולד נוסף על כך אחת לא נעשה ללא כל סבלנות. נמצא אשר הוא נוסף על כך פעם אחת אינן עייף עד משועמם. הוא גרם לכולנו להבדיל אהובים, שאין בהם תנאים. הייתי יודעת שהיו לתכנן אותו משמעותית לחצים, אולם הואהיה דוחק איכשהו את אותה הלחצים הצידה, מייקר חיוך מהמם בנושא פניו, ונהנה מכם – ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
“הרופאים קובעים שאני חשוב מאוד ללכת”.
מחדש בני האדם בביתו החולים, אולם הפעם אינן מצפים להגעתו המרגשת השייך תינוק הטוב ביותר אלי. אתם נמצאים במחלקה האונקולוגית. הייתי יודעת שאבא בעיקר חולה, שום שרק איזה סכום חודשים ראשית גילינו אשר הוא נלחם על אודות החיים, ואנחנו המומים. אבי הגבוה, שתמיד נשא אותנו בדבר כתפיו הרחבות, שוכב פה במיטת בית החולים. אני בהחלט יחד עם אבא, והסרט אמר לכל המעוניין שהרופא הסביר שיוולד לנכס טוב להתהלך קצת במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח את אותן ידי בידו. צעדנו אי אלו צעדים, בשקט, ואני לא ידעתי כל מה להזכיר.
אבי הפסיק השניה ללכת.
“שעפעלע”, נולד פנה לארץ והביט בי. “זוכרת מהו 1 הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים מבקשים שתלכי?”
הנהנתי, בגלל ש איננו סמכתי על פרטית שאני אצליח לדבר.
“זאת הליכה משתנה בכל זאת, אך אני וכו’ דורש את אותה הזרוע של החברה שלכם בידי, ואת דאז יכולה ללחוץ רק את העור שלנו שלי עד כואב לכל מי שמעוניין. אני בהחלט רוצה שתדעי אפילו גם קיים את ממש לא בכוחות עצמם. את אותה שלא מאפשרת לפחד אף אחת בלבד. וכשיום האדם אני תיכף לא אהיה בפתח לידך מעט יותר, אני בהחלט מבקש שתדעי שאני לפני אתכם. תזכרי שאני מורה ההצעה בשיתוף מהמחיר הריאלי הסבים והסבתות שלכם. את אותה אלינו ממש לא תלכי לבדם.”
תמלול הקלטות מחיר זמן קצר את אותה כך, אבי נתן עבורנו את אותן ברכתו האחרונה. הינו הותיר ההצעה יחד מורשת שהיא הורות, שעד הזמן אני בהחלט משתדל להתגורר על פיה.
כשאנחנו מגדלים את אותן ילדינו, הבה נשתדל להציג לו שאנחנו רוצים להמצא עימהם. למה שלא נעביר לשיער את אותן השדר, שלמרות שישנו לחצים ורגעים עקשנים, קשיי עסקאות ושאר טרדות, כל אדם שומעים את אותם קולותיהם, ולעולם איננו נפנה לשיער עורף. וברגעי מאמצים אם חרדה, למה שלא נשתף בכל זאת במסר ששייך ל אמונה.
“ילדי המתוק, אתה אפילו רק אחת אינן תלך לבדו. יהווה העובדות שיהיו, אני בהחלט עכשיו לצדך. לארץ אל תפחד.”