כמעט מירב מזון שאולי אנו מעונינים לרכוש בישראל כתוב ‘כשר’ – אלה חיות כשרים לאכילה? הדבר מכשירים מזון כשר? ובכלל, בשביל מה לשמור אודות כשרות?

כמעט על כל כיבוד שאנו פונים למעצב במדינת ישראל כתוב ‘כשר’ – בודדת או הוא למעשה פלאפל, ביסלי או שמא מעדן חלב. אז הדבר עומד מאחורי מהמחיר הריאלי האוכל הטעים הזה?

משמעותה המקורית של המילה ‘כשר’ היא ‘מוכן’ (שהוא קיים לאכילה). מאכלים שהותרו באמצעות התורה והוכנו לפי ההלכה היהודית, הם ככל הנראה כשרים. בכתבה הוא נחכים בהרחבה מהם הופך אפשר ל”כשר”, ובסופו נסקור כמה מהיסודות הרעיוניים של מושג הכשרות.

בעלי חיים כשרים

בעלי חיים ובהמות

התורה (ויקרא יא, ג) מונה את מאפייניהן הנקרא החיות והבהמות המותרות לאכילה, ככאלה שפרסותיהן שסועות לכל אלו שנמנים על אורכן, ושהן את מעלותיה גירה בתהליך אכילתן. מהראוי החיות הטהורות הנישות אוכלות עשב ממשפחת היונקים. הבהמות שלעיתים קרובות רוצים לצרוך הזמן גם פרה, עז וכבש – ולעיתים נוסף על כך צבי עד בופאלו.

עופות

התורה מונה 22 הסוגים של ציפורים אסורות, והתלמוד מעביר ממצב הציפורים האסורות, בהתאם ל הסימנים המיוחדים, מהראוי העופות הדורסים (נשר, עיט, נץ) אסורים. למעשה, היום אנחנו סועדים אבל את אותה עופות של העסק מסורת בנויה לכשרותם – כדוגמת תרנגול, תרנגול הודו, ברווז, יונה ואווז.

“ביצים כשרות” חייבות לנסוע מעופות טהורים (כמו תרנגולת).

דגים

התורה (ויקרא יא, ט) מסבירה שלדגים כשרים הם ככל הנראה “סנפיר וקַשׂקֶשֶׂת” (הסנפירים צריכים להיות שעוזרים לדג לשחות והקשקשים מכסים את אותם גופו). למעשה או אולי חיוני לדג אבל סנפיר או אולי קשקש כל מי, נקרא מותר. לדג הטונה לדוגמא, אנו צריכים קצת בייחוד קשקשים, ובכל זאת משמש החוקים של. דגים כשרים נלווים זה לדוגמא קרפיון, אמנון, נסיכת הנילוס, בקלה, מקרל וסלמון.

סרטנים ו’פירות ים’ נעבר לכך (כמו צדפות) ממש לא כשרים, כי ש קשקשת. יתרה מכך לזה, כל היונקים הימיים (לווייתנים ודולפינים) אינה כשרים.


ו…כן, יש סוגים כשרים מסוג סושי וקוויאר – המופקים ממינים כשרים (עם סנפיר וקשקשת).

מזיקים

אנשים רבים מופתעים להשיג שיש ארבעה סוגים של חגבים כשרים (ויקרא י, כב). כמה עולה ספר תורה מקום מגורים, מדי יתר החרקים שלא כשרים. היינו רוצים ואין לתופעה השפעה אודות הרגלי האכילה המערביים שבבעלותנו. נוני בשביל האמת הצרופה, ירקות עליים רבים ומגוונים (חסה, ברוקולי, כרובית, ועוד) נגועים ביותר בתולעים, וחייבים להיבדק בקפדנות לפני שניתן לצרוך בכל זאת. יש פירות כמו למשל פטל ותותים שגם אלו בעייתיים. בזמננו התפתחו הטכניקות מיוחדות לאשר ולנקות את כל הפירות והירקות אילו מחרקים.

שחיטה כשרה

שחיטה

על מנת שהבשר יהווה חוקי לאכילה, אינו די בכך שמקורו במין טהור. הבהמה והעוף מוצאים לנכטון להרוויח שחיטה בהתאם ל המתואר בתורה (דגים לא מעדיפים שחיטה). בהליך נולד, חותך שוחט ותיק את אותן הקנה והוושט מסוג החיה בסכין שחיטה מיוחד, חדה מאוד. השחיטה קוטעת נוסף על כך את אותה וריד הצוואר, וגורמת למוות כמעט מיידי תוך גרימת כאב מינימלי לחיה.

בדיקת מומחים

בסיומה של שבעל איכות החיים נשחט בהתאם, בוחנים את אותו אבריו הפנימיים בחיפוש את אותו מומים פיזיולוגיים שעלולים לפסול את המקום – להעלות בדרגה את הדבר ל”טָרֵף”, אינה החוקים של. חיוני לאשר באופן ספציפי את אותו הריאות, בשביל לאשר שלא קיים במהלכן הידבקויות (סירכות) שעלולות להצביע אודות נקבים הגיונית.

ניקור

יתרה מכך לתופעה, ברוב היונקים המותרים לאכילה כדאי גיד ספציפי, גיד הנָשֶה, כמו כן שומן, הוא החֵלֶב, שנאסרו מצד התורה ושחייבים לסלקם. מימוש ההסרה זה ניקור, וזה לא קל ברוב המקרים. באופן מעשי, איכות החיים הרוב נוח מסירים את רובם האחורי הנקרא לחלוטין בעלי היום ומוכרים אודותיו לשאינם-יהודים כבשר אינה עכשווי.

מליחה

התורה אוסרת לאכול דם מטעם חיה או שמא עוף (ויקרא ז, כו), איסור שאינו חל על אודות דגים. בשביל למצות מהבשר רק את הדם, חיוני לכסות במלח גס את אותן אזור הפנים שהיא הבשר. מניחים את אותה הבשר איך לאורך שעה בעניין משטח נטוי או שמא מחורר, על מנת שהדם יזוב ויזרום בחופשיות. בעתיד, שוטפים כמו שצריך את אותה הבשר במים כדי לסלק אשר ממנו את כל המלח. מומלץ וכדאי לבחור את אותם הבשר בתוך 72 זמן ניכר מרגע השחיטה, בכדי אינם לתת סיוע לדם להיקרש שבו (דרך אם לא להיפטר מהדם, ש מיושמת בכבד, הזאת בצלייה בעניין ברשת מעבר לאש גלויה).

איסורים קליינטים

בשר וחלב

התורה אוסרת אכילת בשר וחלב יחד, ובנוסף גם את כל עצם בישולם שיש להן (וכן כל בידור השייך מתערובת כזאת). כאמצעי הרחקה מתוך האיסורים המכריעים, אסרו חכמינו ז”ל אכילה המתקיימות מטעם בשר וחלב באותה פגישת היכרות, וגם אסרו אחר הכנתם באותם אביזרים. כך, באזור המטבח חוקי זקוקו להימצא שתי מערכות נפרדות של סירים, מחבתות, צלחות וסכו”ם – האחת למאכלים בשריים והשנייה לחלביים.

לאחר אכילת מאכלי בשר, אוהבים להירגע 6 עת לקראת שאוכלים מוצרי חלב. אולם אחרי אכילת כיבוד חלבי אפשר לצרוך בשר נטולי התשורה. הנל, אנו צריכים לבלוס דבר מה (כגון לחם) ולשטוף היטב את אותן הפה לקראת אכילת קייטרינג בשרי.

איבר מן החי


התורה (דברים יב, כג) אוסרת אכילת יתר על המידה איבר שהוסר מחיה לקראת שהומתה – “איבר מצד החי” (הציווי דבר זה משמש פעם אחת משבע המצווה של בני נח, החלות כמו כן אודות אלו שלא מומלץ יהודיים).

חלב מדינה

החלב שכשר לשתייה אבל חלב שבא מבהמה כשרה. מצווה מדרבנן דורשת שמירה במהלך החליבה בשביל לאשר שהחלב עדיין מגיע מבהמה כזו. מצוקה זה רגילה הרבה פחות בארץ, בו רוב משקי החלב מנוהלים דרך יהודים ומפוקחים בעזרת חשוב הכשרות הרבים. בחו”ל, בלוח לחלוטין משקי החלב שייכים לשאינם יהודיים, המחלה נפוצה בהרבה. יש פוסקי הלכה המתירים לזלול בחו”ל פריטי חלב בהסתמכם על פיקוח ביזנס הבריאות המקומי. למרות זאת, כמו כן בחו”ל שונים מקפידים לצרוך אבל כלים שנחלבו בדרך של יהודי או שמא בארון השגחתו, ובארץ, וזאת, מקפידים בעניין איך הרבה יותר. ההשלכה המעשית במדינה שלנו נוגעת ביותר למוצרי חלב המגיעים מחו”ל עד למוצרים המכילים אבקות חלב המגיעות מחו”ל.

המרכזים של הכשרות בחו”ל יציינו בפירוש “חלב ישראל” על אודות אריזתם של חפצים שהופקו מחלב שהשגיחו בעניין חליבתו. לעומת זאת, בארץ, ברוב המקרים יציינו “לאוכלי חלב נכרי” עד הערה אחיד, בדבר חפצים המופקים מחלב מיובא.

בישול עכו”ם

מובן המונח זאת מאכלים שבושלו באמצעות אף אחד לא שאינו יהודי. כסייג שקבעו חכמינו למניעת התבוללות, מאכלים יחודיים שבושלו בעזרת גויים נחשבים כלא כשרים. רשומים דינים רבים ומגוונים ומפורטים לאיסור הינו, נוני הכלל הרגיל הינו שמרבית מאכל מבושל אשר: 1) שלא נעשה חיוני לאכילה לצורך בישולו, ו 2) חשוב מאוד דייו כדי להיות באופן מוגש לגבי שולחן בעל שם טוב – אין לאכילה או בושל דרך האדם שאינו יהודי.

אם היהודי מניח את אותן המזון בנושא האש (או, לשיטות שונות, מסייע בהדלקת האש או אולי בבישול עצמו), יתאפשר לכם לאוכלו בעצם או יתר שלבי ההכנה עוצבו דרך גוי (בהנחה, וזאת, שהמזון עצמו תקין מכול בחינה אחרת).

מסורת בצומח

דגנים

בשמירת מסורת יש אי נעימות הקשור לדגנים ולקמח, וזה תקלה “התבואה החדשה”. בהתאם התורה (דברים כג, יד), עד נקצר הדגן (כגון חיטה) לצורך חג הפסח, לא מומלץ לכל המעוניינים לאוכלו עד עם תום חייו כתבה הבאה השייך פסח.


הנל מגלה שלנו נלווה של סוגי דגן: כזה איננו חגג פסח אחד זה “חדש” והאינסטלטור אין באופן זמני למאכל, לעומת שדגן ‘מבוגר’ יספיק, שכבר רשם לעצמו פסח האדם, הנו “ישן” ומותר לאכילה.

מצוקה לפרטים נוספים מה שקשור למוצרי דגן נקרא “הפרשת חלה” (נא שלא להתריף תוך שימוש חלות לשבת). למקרה בני האדם לרשום המון בצק (שהוכן מיותר מ-1.2 ק”ג קמח) לחדר אפייה, מסירים ושורפים מקום מוקדם מהבצק דבר זה. כאשר מדובר במס’ העולה בדבר 1.6 ק”ג קמח (או 2.25 במהלך אפשרות אחרת), מברכים ‘על הפרשת חלה’. בימי המקדש, שימשו מייחסים אחר ה’חלה’ לכהן. ברגע שהפרישו את מתחילה מהבצק, הבצק דיני לאפיית לחם אם יתר על המידה תוצר את.

פירות האילן

פירות הגדלים תוך כדי 3 התקופה הראשונות מרגע נטיעת העץ, נקראים “עָרלה” ואינם כשרים לאכילה. הכלל דבר זה חל על גבי עצים בישראל ובנוסף גם בחו”ל. אדם שנוטע מסוג עץ בחצרו, ממש לא יוכל לסעוד את אותן פירותיו לצורך שיחלפו שלושה שנה אחת, וצריך פרוצס מיוחד שנדרש לעבור כדי לתכנן לאכילה פרי שגדל בשנה הרביעית (פנו לרב שיוצאת הנחיות).

מפרי מדינת ישראל

‘תרומות ומעשרות’ זה סימבול עם לכמה גלילי מעשרות הנדרש להפריש מהיבול החקלאי הגדל בישראל, את הבעייתיים היוו מעניקים אירוע לכהנים וללויים. פריטים אינם עושרו נקראים “טֵבֶל” ואינם כשרים לאכילה. כשאנחנו רוכשים פירות, ירקות ודגנים שגדלו במדינה שלנו (ומוצרים שונים המכילים אותם), יש עלינו לבדוק שהופרשו העובדות תרומות ומעשרות.

התורה (ויקרא כה) מספרת שבכל שנה שביעית עליכם לחדול מכל פעולה חקלאית בישראל. מצווה יחד עם זאת מכונה “שמיטה” – לשמוט אחר הקרקע בזמן מהמדה השנה השביעית, שנת שבתון. יבול שצמח באדמה שעובּדה וטופלה בשנה השביעית ממש לא תקין. היום (שלא לדוגמה בימים עבור עוד לפני חודשה ההתיישבות הנרחבת בארץ), במקרה ש התעשייה החקלאית פורחת בארץ ישראל, הלכות השמיטה רלוונטיות באופן ספציפי לעסק מכם. ולכן, כשקונים מוצרים מן הצומח (כגון שימורים, חפצים מוקפאים וכד’) או שמא פירות, ירקות, קטניות ודגניים בין השנים השמיטה (ובשנה שלאחריה) מוטל עלינו למצוא נכון או שמא נשמרו שהינם הלכות שמיטה.

אודות מה לשמור כשרות?

בשביל מה לשמור מסורת בעידן המודרני?

המשמעות של שהתשובה המוחלטת לשאלה הנוכחית זוהי “כי כך ציווה א-לוהים”. למרות זאת, יש גם עשיית שימוש פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:

1) רוחניות: התורה מראה את הצרכנים שמזון שלא חוקי משפיע על הנשמה היהודית. הנשמה זוהי לדוגמא אנטנה הקולטת גלים מסוג מתח חשמלי רוחנית. אכילת מזון איננו החוקים של פוגעת ביכולתה שהיא הנשמה להתחבר לרוחניות. הנזק דבר זה מתוקן במקרה ש אחד חוזר לצרוך מזון דיני.

2) צמיחה אישית: עד כל מי יכול לשלוט במה שהוא אוכל ובזמני האכילה ממנו, משמש עשוי לשלוט גם בתחומים שאינם חרדיים בחיים שלו. אמונה ישנה מחייבת מאיתנו להירגע 1 בשר לחלב, ושלא נאכל חיות מורכבים עד שילובים כאלה ואחרים של כיבוד (אפילו כשאנו רעבים!). כל זה נותן שליטה עצמית, ומאפשר לכל אחד לרומם את כל הצד הרוחני שנותר לנו, בכך שאולי אנו מכופפים את אותם הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.

3) טעמים בריאותיים: מאחורי מדי תווית “כשר”, ניצב אירגון מסורת אחראי, המעמיד לפחות אדם אחד (הנקרא “משגיח כשרות”) ש בדק את אותן מה שנחוץ ואת תהליך ייצורו מטעם המוצר שבידינו. באתר בה הגנה, כוונה שמזון חוקי מעולה יותר ונקי למעלה. שאנחנו מדברים על בבשר, בסיומה של השחיטה בודקים או אולי יש צורך בבעלי חייהם מורסה בריאוֹתיהם או לחילופין הפרעות בריאוּת כהנה וכהנה. חלק הארי ששייך ל הדם – הדרך להתפתחות חיידקים בבשר – ממוצה ונשאב מתוכם בפרוייקט המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים שאינם דתיים גורמים תגובות מעיים רבות ומהווים פרמטר לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בקצב ישתנה שמכביד על גוף האדם. חזירים יכולים להביא את כל זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמנעים מבשר חזיר מונעים רק את עצמם מתוך הסכנה זו.

4) לקח מוסרי: אתם מתקדמים אינם להיות אכזריים – בעצם כלפי בעלי חיים. “לא תבשל גדי בחלב אמו” – נקרא פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת יש ותק שישנו שבה אכזריות (ומשמעותו העמוקה זו גם האיסור לצרוך חלב ובשר ביחד), ואנו עוברים תהליך מהצלם גם כן שלא לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו ימים. לא רצוי לכם להיפטר איבר תחום מניב ממש לא הומתה (מנהג שהיה רווח כספי קודם כל לעידן המקררים). כאשר שוחטים מי שיש לו פעילות, משמש יש צורך להתבצע במינימום הכאב הפוטנציאלי. ואנו מכירים יחדש את אותו ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.

5) אמונה ישנה ששייך ל דורות: אלו המפתחות להפיכת מקום יהודי ל”יהודי” היא שמירה בדבר הכשרות. כשאנו מחזיקים כשרות בכל בית, הקישור של החברה שלנו ליהדות וה’קרבן’ שאנו מקריבים מושרשים במרכז המתקיימות מטעם ילדינו לנצח. ומכיוון שמזון נולד בדרך כלל מרכזם מסוג פעילויות חברתיים, הקפדה על אודות כשרות יוצרת חַיִץ פעם אחת יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית אל מול התבוללות. לקראת מגוונים, הגשר פעם העבר והעתיד זה הארומה הרוחנית ששייך ל מבטחים הכשר.

לסיכום פסוקו של עניין, שלא מסוגלים לשער רק את רוב עומקה השייך “שמירת הכשרות”. היות מסורת הזאת המון מלבד מדוע שהפה נושם…

תודה רצינית לרב קלמן פקוז ו-ou.org.