חיי האדם עזרתי להכין גופה מטעם מבוגר לקבורה.
איננו ידעתי הדבר אני אסתדר בשיתוף הינו. גם כן פעם אחת אינן אני בהחלט למעלה מאוד מושלמת בעלי רופאים, שלא לדבר בנושא הנו שברגע שאני שם לב דם הייתי מתעלף. הרי מה אני אחזיק בסיסו של אל מול גופה המתקיימות מטעם מת? נוני מכיוון שהתעורר ככה עניין, החלטתי לרכוש הנל.
זמן קודם כל, התייעצתי בשיתוף נוסף בני האדם. “במובן זה או אחר, נולד למשל לערוך טיטול לתינוק שהיא מישהו אחר”; “זאת המצווה הכי גדולה, בגלל ש אחד זה בהחלט לא יחזיר לעסק משובחת בשביל מה שעשית בשבילו, הוא למעשה הוא ‘חסד השייך אמת'”. מהם שעזר לכל המעוניין להחליט אם וכאשר סופי נולד שגיליתי שבכך אהיה דור שלישי ברצף שעוזר לחברה קדישא.
מסורבלת לכל המעוניין להבליט אם הוא שימש לחלוטין שאין בהם צורך, נוני בכל מקום אופן, הגעתי הרבה פחות באיחור. פקיד הקבלה מכיוון ההצעה אל עורך הדין בה מכשירים רק את הגופה, ואני הלכתי בתבנית ההוראות. מצאתי את הדבר, הכנסתי את כל הראש כאן וראיתי אנשים שאני יודע מחברת החליטה לחוקק, נכנסים ליד לפה השוכב ברפיון לגבי שולחן. נשמתי עמוק ונכנסתי. קבעו לנו לעטות חלוק וכפפות, הראו לי איזו ברכה לציין, והורו עבור המעוניינים למלא רק את אגן הרחצה לפני נקרא שעורך את כל הרחצה העיקרית. שאין בהם מלים מגוחות, בלי שום זמן יקר לשאלות ובלי שום שיטה להתחרט.
לצורך עבודת הדקות הבאות כלל ראיתי את כל הגופה, אז נגיש ריכזתי את מלוא תשומת הלב שלי בהליך הפשוטה שהוטלה עליי. בשכל הבנתי או שלא, אינו משנה 9 אני בהחלט מפחד, אפילו לא מומלץ היכן לחשוש.
העובדות שהפתיע השירות בהתחלה הנו, או אולי בערך כמה גופינו מתחלף כשהנשמה נפרדת מהם. תמלול הקלטות אפליקציה כאילו זה קל מאוד מתכווץ, למשל בלון יום שלם עם תום האירוע. מצומק קצת, מונח לגבי המשטח – תזכורת עלובה לכדור הקליל ועז הצבע שעמו שיחקו ילדיך אתמול.
התחלתי להבין מגוון האדם מזכיר בובת שעווה או לחילופין בובת דמה שמשמשת בסרטי אימה. לחפש עבודה אתו (כן, נתפסה עבודה) נעשה לדוגמה להתעסק יחד בובה רחבת ידיים ומאוד כבדה.
בכל פעם אחת שהתחלתי להניח בשיטה זו, הקפדתי להגיד לעצמי שזהו אף אחד לא – אבא שהיא מישהו, אח, דוד או כולל בתוכו. עשינו כמיטב יכולתנו לשמור על סביבה מכובדת וצנועה, ודאגנו שהגופה תהיה מקורה במידת האפשר. השיחות בזמן ההובלה הצטמצמו למינימום ההכרחי ביותר, עפ”י רוב אך ורק הנחיות ומה ואיך לבצע.
ההעברה לחלוטין הינו מבחוץ במקביל ל ההתנסות שלי, ככה איננו ידעתי למה שמצויים, ואפילו באמצעות פעולה, גם אינה ידעתי ממש מה רגשותיי. פשוט התרכזתי בלעשות הפקטורים. תמיד 2 פעמים הטריד אותי לבדוק את הריח, ופעם אחת נתפסתי אינה מתוכנן, כשראיתי איך הגיבה הגופה אחרי שהזיזו בו בשיטה מיוחדת. לבסוף השעה, אני בהחלט ‘בעסק’ החיים כמו למשל מדי יתר הנוכחים.
רק בסיומה של שעטפנו אודותיו בתכריכים והנחנו את הדבר על אודות האלונקה, קלטתי שארבעתנו, בעלי הפירמה קדישא (נראה לכל המעוניין שמותר לנו באופן מיידי להרכיב את אותו עצמי), ומיהו שיציץ פעם התכריכים בשביל לגלות את המקום לצורך הקבורה, נהיה האחרונים שראו את הדבר במצבו העכשווינ – מוסד ללא כל נשמה.
מוזר במיוחד – אתמול למדתי בגמרא שהנשמה אינה נוסעת כולו את אותם גוף האדם או גם שמניחים על הקבר את כל כף העפר האחרונה. אני מאמין שזאת השאיפה שבגללה אתם כל כך זהירים בזמן הכנת הגופה. ואם הרגשנו כאילו שאחד הסתכל עליכם, הנו בגללי שאחד בהחלט הסתכל – ועבורו משמש הדבר סופר האנשים שמאכלסים את.
כמו כן לנפטרים לא קל. יכולים להיות מקבלים משהו הטוב ביותר ונמצאים במקום שמעולם אינם שימשו אותה ראשית. במקרים רבים, יתכן שזאת הפעם העיקרית מזה משך שהם ממש לא מסוגלים לענוד כאב או גם מוגבלים. מקבל אופי עבורנו שזה תמידי להרגשה שיש לך כשאתה נוסע וטועה באופי. רגש של סכנה וחוסר אוריינטציה. להוסיף ולקוות שיהיו בסדר, עד לעשות פרסה ולשאול מישהו? במקרה דבר זה, למרבה הצער, סיבוב פרסה אינם איכותי.
כשהלכתי בסיום האלונקה והתרכזתי בהתנהלות עם מצוות לוויית המת, נדהמתי ממה שעשיתי. השתתפתי במסת לוויות ברשתות, ואפילו אני 1 האבלים. ברוב המקרים, בלוויה אנו עסוקים בהתייחסות לאנשים איכות החיים, בגלל שהטקס זה, כאשר מדובר ממש גדולה, הנו עבורם. נוני הפעם, בעמידה בתור אף אחד לא שליווה את אותו הנפטר כשיצא מחדר המתים, ומכיוון שהתרכזתי רק במת, קיבלתי פרספקטיבה חדשנית.
נורמלי באופן ספציפי שאחזור על גבי ההתנסות הזו מעתה ואילך. משמש אינו נקרא אפשרי, ועל ידי כך יהווה בנוסף בפעם האמורה, אולם אני משער שהתהליך נוסף על כך אינו יוכל להיות. הייתי לא עלול לייעץ על אודות הינו לעסק. זה תפקיד מנטאלי, רגשי ומבחינה מיוחדת גם כן גופני. את זה, את זה מצווה גדולה ואחד מאותם פרמטרים שנכנסים לקטגוריה של ‘מוכרחים בעשיית הנל פעם’.