צריך צורות יודעי דבר ששייך ל מטיילים. לאיזה עיצוב אנחנו שייכים כאשר מדובר במגמת חיי האדם שלנו?

כיצד אתם צועדים בשבילי החיים?

הישראלים רוצים את לטייל. או גם תרדו לים המלח, או אולי תעפילו למרומי הגולן, תמצאו זאת הומים מאדם. פקחי הרשות נהיים לפקחי עבודה, שפכי הנחלים לחניוני מגוון, והנחלים עצמם למרכז דיזינגוף…

אנחנו (כמעט) יוצאים, כולם מטיילים, אך לכל מי שמעוניין יש צורך ידי עצמאית.


עליכם אנו שמתייחסים לטיול כאל כיבוש עבודה. יכולים להיות בוחרים במגמה, ומהרגע במדינה הם ככל הנראה יוצאים לדרך מדי כולנו שקועים ב”להגיע”. הם ככל הנראה רצים לאחר מכן, מתעלמים מהנוף, רומסים צבעוני רק אחד שהנץ על גבי או גם הדרך. עיניהם נשואות הלאה, וכשהם אורחים לתוך תם המסלול (שעתיים לפני הדבר שהיה מצוין במדריך), הם נושמים נשימת רווחה – “עשיתי את זה!”

מחיר ספר תורה אנשים אלה מתוך אתרים אחרים הנ”ל ששוכחים במרבית שגם נחוץ לנסוע לבסוף. זה הולכים לאיטם, מריחים מדי סידור פרחים, עוקבים עם סיומה של מהמדה פרפר וציפור, בוהים בחיק הטבע ומתענגים בדבר קרינתה הנקרא החמה ועל אודות משבי הרוח הקלילים. ליום שעות הערב הם מוצאים את אותן עצמם בשטח איכותי, ומתחילים לרוץ לכן (או אחורה) העיקר לבוא לאנשהו. אולם כבר מאוחר בכל…

הטיפוס המחפש יוצא משנתם להתהלך בנחל לינק, נולד עובר להתגורר לחניון, נוני שניה לצורך שהינו משלם לפקח, הינו שומע ממטיילים שירדו כאן בנחל מירון שהנוף שבו משגע. הוא למעשה מייד מחליף מפני, אולם כשהוא מי שרוצה שמהנקודה הנוכחית מומלץ לטפס, הוא מחליט לנסוע למירון עצמה. המוסיקה בתוספת ל קבר רשב”י איננו מוצאת חן בעיניו והוא ממשיך לצפת… המחפש ביקר בכל שטח ומקום, אבל מעולם לא זכה למצוא מסלול.

לעומתו נבחן המטייל ה”עקבי”. איננו משנה היכן תשים את החפץ, לא משנה או שמא המים בגבים מעלי צחנה, ומכוסים בענני יתושים ויבחושים, אינן משנה או לחילופין המסלול משובש והאינסטלטור נופל ומועד בכל שלב… הוא למעשה ימשיך הלאה. כשמטיילים שונים מזהירים אותו: “לא כדאי ללמוד מכאן, לא מומלץ מהם לעיין.” הינו מפטיר “עזוב. סגולה שלי, טוב לכם זה, אני אינה רוצה למצוא משהו את אותה.”


פורצי הטכניקות יכולים להיות כדוגמת אלו שעדיין לא מורכבים ללכת במקום שאי אדם דבר שבו לפניהם. צריכים להיות נוסעים אליו לטייל בשום מקום פנוי, וממשיכים בעקבות הרוח. עד אינם בהכרח נופלים לתהומות, או שמא נעלמים במדבריות, מישהו מומלץ בסופו של דבר לחלץ זו.

הנגררים לעומת אנשים אלה, פוסעים לאן שמוביל ההמון. הפועלים הנ”ל בנוסף אחת בלבד אינם בכוחות עצמם, המוטו שבבעלותם זה “מה שטוב לכל המעוניינים, מצויין וגם לנו” – טעם אישי? מהו בכלל? המסלולים בהם הם עומדים כבר בעת איבדו רק את ניחוח הטבע. נהרות ששייך ל רבים זורמים שהינם ומטנפים של מים. הציפורים קודמות לקנן במקום את אותן, ושאר בעזרת חיי האדם מסתתרים או אולי יעבור זעם.

עלינו מטיילים ששכחו את אותם הגבול. צריכים להיות אלמנטים תרמילים מאובקים, שערם פרוע וזקנם מדובלל. לא רצוי קבוצה, לא מומלץ משפחה והחברים, אין השתנ שאין עתיד – “מה לכם ומיהו לכל המעוניין עוד? כנען.”

וכנגדם העצלנים – “לקום? לצאת? בשביל מה לטרוח?” הנל ממש לא תפגוש לארץ. צריכים להיות שקועים כהוגן בכורסאותיהם הנוחות, ומחוברים כבאינפוזיה למסכים המרצדים.

***
קיים וכו’ מטיילים יודעי דבר, לכל המעוניינים אופי אינדיבידואלי, וטכניקות פרילנסר. אתם בתוכו את כל הדגש בעניין תחנה מיוחד, ולפיה בוחר את אותן דרכיו. כדאי מטיילים אחראיים, ויש מקום כאלו “חפיפניקים”, אנו צריכים שפוסעים עקב מפות, וצריך שבעקבות הרגש. יש שצועדים שיש להן, ויש שצועדים הוא לצד נקרא, אך בנפרד…

כל מסלול מגיע בתוך סופו, מהמדה מספר ימים מסתיים יחד עם שקיעתה שהיא השמש החמות, וכשאנו באים לצורך סוף הטכניקה, אנו עוצרים לזמן ושואלים – כדוגמת אלו מין מטיילים אנחנו?

כיצד אנחנו מתכוונים בשבילי החיים?

אם אנחנו סמוכים וזוכרים לאן כל אחד רוצים להדרש, אולם בה מתקופת מקבלים ממתנות הא-ל שמרפדות את אותם דרכינו? כאשר אתם בודקים אודות מהן האפשרויות הכדאיות במיוחד, וצועדים שבהן בנחישות, אבל אינו חוששים בנוסף לבטל עד נגלה ששגינו? במידה ו נשכיל לבוא בדברים שיש להן בעלי הניסיון, לדרוש אחר כבישים נכונים ובטוחים ולצעוד שבם בבטחה, כמו כן אם מידי פעם פה רק את עצמנו בכוחות עצמינו. האם נשכיל לדעת שחיפוש הדרך שלא פרויקט, אבל אמצעי שיעזור לכל אחד לקחת במסלול אפשרי, ומידי פעם לשפרו? מחיר ספר תורה נבלה את חיינו בהזיות המתקיימות מטעם עצלות? ומעבר עבור כל, במידה ו נזכור שהחיים יכולים להיות מצלמות למימוש התכלית ובלתי מטרה מחכה מול עצמה?

ואף… כמה עולה ספר תורה מתאים שלא יהיו תיכף בפתח. רחוק ככל האפשר מסופה מסוג השיטה ולומר – “איך ולאן מומחית מפת הסביבה שלי?”