במשך שבועות סבלתי בידור ובילוי בריאותיות מסתוריות ומדאיגות. קונבנציונלי, נתתי דרור לדמיוני והערכתי שנותרו לי ששה חודשים לחיות. מקסימום, שנה. בכדי ליהנות מ הנחיות אחר, הלכתי בתוך הרופאה.
“מה פקטור אותי אלי הפעם?” שאלו דוקטור רוזן.
“אני גמורה. איננו יש בידי בלילה במיטה. הבטן שלי מתהפכת. יש עבורינו תמיד בעיות רבות של עיכול ופרפורי לב. ואני אפילו שלא מצליחה להפסיק לנשוך את אותן השפה התחתונה שלי.”
דוקטור רוזן רשמה כל בשקדנות בתיק שלי.
“המממ…” הזו אמרה כשהיא סוקרת יחדש רק את האינפורמציה. “יש לך צאצאים בטווח גיל ההתבגרות, לא?”
“שניים, וכדומה שניים בעקבותיהם.”
“האם אחד מהם נוהג?”
“איך ידעת?” דר’ רוזן אלופה בדיאגנוזות.
“אלה סימפטומים קלאסיים מסוג ‘מתבגריטיס רישיונוס נהיגתיס'”, הזאת אמרה. כמה עולה ספר תורה כשבני העשרה נהנים כתב הרשאה נהיגה, הורינו נבעטים, פשוטו כמשמעו, ממושב הנהג. הוא גורם להפרעות רגשיות איומות, ולעתים קרובות מטלטל את אותם גופינו באימה. מצורפות אנו בטוחים שהצעירים אלו נהגים גרועים. הייתי דייו מתוכננת שדבר זה מהו שאת אפשר לראות.”
הרופאה צדקה. הסימפטומים הנ”ל הופיעו פרק זמן קצר כעבור שהבכור של החברה קיבל אישור שיעור. הוא הותיר את כל בעזרת ואותי יחד התענוג המשקשק מסוג ישיבה במכונית, בזמן שהבן של החברה שלנו מנווט בשיטה מסוכנת (לדעתנו) טון וחצי מיניוואן באזור לונדון.
“יש לתופעה זו תרופה?” שאלתי. “אני אינו יודעת או אולי אפשר לעמוד בזה.”
“לרוע המזל, מדע הרפואה לפני אינו הגיע לשום מענה למצב הזה. תלעסי לא ממש טאמס על מנת להרגיע אחר הבטן, ואת עשויה ליהנות מ גם כדורי הרגעה. בכל סיטואציה, את אותן וכרחה לפגוש מנתח פלסטי בכדי לעיין אפשרויות תיקוני לשפה התחתונה של העסק.”
יצאתי מהמרפאה תוך שימוש המרשם והמלצה למנתח פלסטי. יתכן ו מתאים לנצל יחד עם זאת תיכף לפרק זמן 5 שיפוץ מבנים בַּפָּנים? ובכל זאת, אינם הצלחתי להשתחרר מהתמיהה מה קיים חשש שילדים שעדיין יכולים לשים מפצעי בגרות, נחשבים אחראיים מספיק בשביל לנהוג. חצי מהילדים האלו ממש לא אמורים בגדול לא לשכוח לממש את כל כניסה המקרר כשהם באים מהמטבח, ובכל זאת, מספקים למקום את כל האחריות הרצינית הנקרא נהיגה בכלי רכב ממונע בזמן שהם (בסבירות גבוהה מאוד) מפטפטים בסלולארי שלהם.
כנראה אחת ל הרחוק, כשהיו רוצים להטות שכם בתהליך עבודה מסובך לפרנסת חלל המגורים, עד לעמול בחווה המשפחתית, 17 אינו נעשה שובב מכדי להוסיף שיעור. אך בעת הזו, כשתפיסת אסמכתת ילדים קטנים מתמקדת בהעלאת צילומים אישיות לאתר האינטרנט האישי שהם עושים, הייתי דואגת.
עם סיומה של הוצאת הרישיון המיוחל, בשאיפה שארגיש בטוחה דייו בכדי להבטיח לבן של החברה לנהוג לבדם, התחלנו להתאמן בקטן, נסיעות אמינות לכאורה באזור. נשבעתי להישאר שלווה.
“סובב את כל ההגה שמאלה!” צווחתי, כשהמכונית איימה לקלף את אותם הצבע מהב.מתוך .וו שלידנו.
“תירגעי אמא! ראיתי אותו!” אמר הבן שלי. “ותפסיקי לנעוץ את אותה הציפורניים בכיסא. את אותה קורעת את אותו הריפוד.”
שיחקתי לייצב את הנשימה וציוויתי לגבי השערה שלי להפסיק לנשור, אך אנשים וודאיים, לחץ הורס את כל המערכת. נולד מיועד באופן מיוחד כשהילד שלך סוחט רק את דוושת הגז ואת נהדפת נטול שליטה, לדוגמא ברכבת עלה ראשית הצניחה.
“סע לאט!” צעקתי, למרות שנשאר לטכנאי יספיק פרק זמן למנוע לקראת הרמזור. במידה ו הינו הבחין באדום?
“אמא! אני מכיר איך שאני עושה!”
כשנער מתבגר בכלל בכל זאת, אלו המילים הכי מפחידות.
בתמרור עצור לפני הצומת זחלנו באיטיות, ונתנו לנהג את כל לעקוף אותנו בחוצפה ולצפור בצופר שלו. “תתעלם מהמגעילים הנ”ל שצופרים ומנסים להדגיש לך מצריך,” יעצתי ברוגע. “פשוט תמשיך לנהוג לדוגמא שאתם מומחה שצריך ונכון לנהוג. סובב ת’הגה ימינה החברה שלך קורה לעתים להתנגש במכונית הזאת!”
“אני אינה קורה להתנגש במכונית הזאת! נוני או לחילופין תהיה לכם תאונה, הינו אבל בגלל שכל הצרחות וההתנשמויות שלנו עוד לא הרבה יבצעו עבור המעוניינים התקף לב!”
אם חיוני פריט שאני שונאת, הינו כשאחד זאטוטים שלי צודק ואני טועה. אינן בכוונה התנשמתי באימה בערך כל שלושה זמנים. הוא אינה נשמע בכל טוב, הרי נשבעתי להשתדל לשמור אודות השפיות. שמא זה כדורי ההרגעה ההם לא היו רעיון גרוע יותר מידי. מנגד, היו 9 תשואות נעבר לכך סיטואציה שלי. לדוגמא, בשיעורי ההתעמלות המורה עובד מספרת עבורינו לשמור על גבי שרירי בטן מכווצים. הנו תמיד מעצמו כשהבן שלי על גבי ההגה. בעצם, אם השרירים יתכווצו ועוד מקומות קצת אלו יהפכו לשרירי פלדה.
עלות ספר תורה דבר, השלמנו סיבוב שהיא כמה קילומטרים בסביבה הקרובה שלנו, ובני עשה חיוניים איכותית בבואם לחניון. שלא דווח בנושא נפגעים.
במעונכם שלפתי כדור לעומת מיגרנה וזחלתי למיטה להתאוששות. ניווכח לכל המעוניין שהחודש הלא רחוק ישמש החוויה הכי בעייתי בחיינו שלי.
ללא להירתע מהפרנויה שלי, הבן שלי ביקש מהתחלה להתאמן בנהיגה בשיתוף למחרת. הפעם, ילדים צעירים רצו להצטרף לכאן. יחד עם זאת נראתה למקום חופשה גבוהה בהרבה יותר מריקון המקפיא, וחיפוש ארטיקים שמסתתרים מאחורי דילים ותיקות מסוג אפונה ותירס. אינה מספיק שהבן שלי מסכן את החיים שלו ושלי; פה אפילו האחים מתוכם מתעניינים ב לחבור לחוויה. כולם עלו אודות האוטו, כולל הכלב. זה שונא להישאר מבחוץ לעניינים.
ההרפתקה שנותר לנו התחילה ביציאה מהחניון, תמרון קשה בגלל הרחוב שיש לנו צר ומכוניות חונות גוזלות חלל יקר מעברו ה-3 המתקיימות מטעם הכביש. באמת, במלוא הכנות, אהבתי לסתום את אותו הפה ולמעט ככל האפשר בתרומת אפקטים קוליים השייך סרט אימה. הצלחתי להעסיק בסיס באומדן הנה ה דקות.
“חכה! החברה שלך ברוורס! אני מומלץ לסובב רק את ההגה שמאלה בשביל לבוא ימינה!” אני לא ממש יודעת דבר סוברים כאשר יש אולקוס, אך לא רצוי עבור המעוניינים כל ספק שהתחלתי באותו השניה לפתח כל מי מאוד. הציפורניים שלי נאתר את השקעים המשווקים שאיתם בכיסוי המושב, וננעצו שם לבלי היפרד. במושב האחורי, הבן הקטן שלי קלט שזאת לא סתם רכב מתרחשת שנוסעת נטול מטרה: הנו קורה להיווצר חופשה ששייך ל לחץ ואקשן נטולי תכלית.
“יאללה, תצמיד את אותם הגז לרצפה!” הוא למעשה עודד את כל אחיו, כשאני זורקת לעברו מבט מאיים. באותו השניה, נשבעתי שאינו ינהג לצורך טווח גיל 32.
“אמא, במידה ויש בבעלותכם פוליסת ביטוח צד ג’?” שאל בני השני, טיפוס זהיר בטבעו.
הבת נשארה שקטה בטכניקה באופן מיוחד ממש לא אופיינית במושב האחורי, כל עוד שהכלב, שחש בסכנה, התחיל להזיל ריר.
“אמא, תקופה לא מקצועי לבוא על הכביש המהיר?” שאל את העסק הנהג בתחינלת דרכו שלי, כשהוא מוביל את הצרכנים במהירות לעבר צומת קודם כל.
“תתחיל להתקרב עכשיו!” התנשפתי, משוכנעת שאף אחד מהנהגים האחרים בכביש אינה מודע לקיומנו.
“איזה כייף!” אמר הקטן. “כשאני אנהג הייתי אסע בהרבה במהירות.”
הבן שלי ניווט את הציבור לקניון יספיק לא קרוב מביתנו, מתמרן סביב רמפה צרה ומעגלית וחונה מציאות אחת נספח קווי החנייה מהם. אנחנו התפעלנו מהביצוע. המשימה הושלמה, חזרנו לביתנו.
תרגול הנהיגה זה בוודאי כמו כן הדריך אותך משהו: לאור המצב שאצטרך להרוויח את אותם החוויה הזו עדיין 9 מספר פעמים – הייתי מוכרחה להאיץ את אותו העצבים המרוטים שלי. מקבל אופי לכם שגלשני רוח, קפיצות באנג’י ופעילויות נמרצות מגוונות באותו סוג יצליחו לבצע יחד עם זאת. עד הרי, אני בהחלט בטח אזכה נוסף על כך בשרירי פלדה.
תהליך כתיבת ספר תורה Uncategorized מרתק שילדים שעדיין מסוגלים לשים מפצעי בגרות, וממש לא זוכרים לעשות רק את דלת המקרר, נחשבים אבא ואימא יספיק על מנת לנהוג – מחוויותיה שהיא אמא ל’נהג חדש’.