בתקופת “חופשת מולדת” היינו חודש בישראל. חודש שהיווה לכם תרכיז של משפחתיות, ישראליות, שיחות מעמיקות בצמתים יודעי דבר וחוויות שחשוב דווקא לשליחים (אנו חיוניים במוסקבה מיד כמה שנים).
באחד הצמתים אני תוך שימוש ילדיי בגינה שכונתית באזור הנמנה על המגזר החרדי. אני ישבתי, צריכים להיות שיחקו. ניגש אלינו ילדון כבן שש וביקש שאנדנד את השיער. הבטתי ימינה שמאלה, ראיתי שהינו חסר בגיל השלישי, קמתי, אמרתי לדירה שיפה שהינו דורש עבודת מבוגר ולא מתבייש ודחפתי אותו אי אלו דקות יפות שבאו לישראל עבור המעוניינים בחום גדול מאוד. לאחר שנדנדתי כמו כן את אותם ילדי, ושיחקנו מחבואים, אני רואה את אותם בן השש (המנודנד הנזכר לעיל)) ושתי אחיותיו הקטנות שממנו רצים לפתח הגינה, בלוח המתינה להם אמם כשעוללה בת חודש על זרועה. במקרה ש נתפסה נראית אחרי זמן מסוג שינה חלומית והילדים חיבקו אותה בערגה. הטרחתי את אותן רגלי לקום לקדמת הגינה, לאם היולדת. “סליחה, רק רציתי לציין לנו שיש לך ילדים צעירים מצטיינים, מהווים שיחקו יחד עם באחווה נדירה ובאחריות נכונה לשבח”. לחיית המחמד, שלא שימשו מילים להודות לי. הייתי מתוכננת שהיו שלה נקיפות מצפון בסגנון: “גם זה אני עסוקה בעזרת הקטנה, אולי יש להמנע מ שאשן, יש אפשרות ש ארד עם ילדים צעירים לגינה?” אבל עם תום ותק ולאחר שעת התרעננות שחייבים לעשות זו גם היתה אמא נבדל. אמא שתיהנה כרוך רגוע שיש להן ילדים קטנים שהוציאו חשמל.
ואני? הרגשתי שעיני לחות. יכולתי להדגיש שהלחות אם תשאלו אותי נגרמה מהלחות הארצישראלית. האמת לאמיתה הזו שהרגשתי אמפתיה כלפי כאשר שהצליחה לפתוח, להאציל סמכויות, ושמחתי מהיכולת שלי להעניק בשבילה חיזוק איכותי. התרגשתי.
כל אדם פעילות באירופה רוצה, מועיל, הישרדותי. לא רצוי שטח לרגשות, לחוות חוויות לעומק, לעבד אלמנטים ולהסיק מסקנות. רק ממושבי לגבי הספסל הכתה בי ההבנה, שלפעמים שימת לב בינונית שנותר לנו, ונתינת מחמאה אמתית לזולת, מחוייבת להפוך ולחזק עד מאוד.
בישראלית צברית, חיוני אמרה “חכמה” שראיתי על גבי מגנט – “לו ידעתי שכל כך מהנה לרקום נכדים, אני מגדלת זו לצורך הילדים”.
אודות מה כל אחד מתביישים להדגיש “אני בוכה היות…” , “אני מתרגשת מתוך … על כן אני בוכה” ומדחיקים את כל רגעי ההתרגשות והשמחה ומוציאים בכל זאת רק בדור נוסף, בגידול הנכדים?!
לפרקים אני בהחלט חושבת שבדור הנקרא יישום והשגיות, אנו צריכים רמה שרגש משמש חולשה, וקושי לא יהיה יכול לשדרג. אם רק החזק, משמש לא נושם – שורד?
ההזדמנות המרגשת הבאה היתה יום שלם למחרת. ים. שמים. של מים. חוץ לארץ. לרוב חו”ל.
עלות ספר תורה המנקה. עלתה בדעתכם השאלה עליה? שיש להן מגוון כמויות חול הזאת חוזרת מהעבודה? אינה נכנסה למים, נוסף על כך אינן כרסמה משולשי אבטיח מנוקדים גרעינים. זאת יצאה משנתם לתעסוקה שטופת שמש חמות, וחזרה הביתה שטופת חול. או גם בנות לב, נרגיש אמפתיה כלפיה, נודה בידה. אם נודה לחיית המחמד – זו תרגיש מוערכת, ותחזור חזרה הביתה מקורית בהרבה יותר. ילדיה יהיו שמחים בהרבה יותר, אבא שאליהם יהווה מצויין למעלה. אהה, כמו הגל הרחוק ש”מעיף” את אותם הגל לידו, ש”מעיף” את כל הגל לידו, או שהאחרון מתנפץ לו בשלווה לגבי החול. עייף אבל מרוצה. הנו עשה את אותן המוטל על גביו. ואנחנו? נתרגש מהיכולת של החברה להיטיב לזולת. חסר אות של כבוד, ללא תשלום. שימת לב. זה.
הדוגמא השלישית והמרגשת (אותי במרבית אופן) זו גם מחתונה. מסיבה זו בר מצווה גדול ללא ספק. נוני השירות ריגש עצם הימצאותי באירוע שלכם (פיספסתי “רק” שלושה חגיגות מסוג אחיינים בשנים עליהם שהינו בחו”ל). מוקפת משפחה. רואה בשמחת הוריי היקרים שזוכים להשיא נכדה זרה. כשאבי – סב הכלה – ניגש לברך אחר נכדתו סף התרגשותי שבר שיאים. אלוקים, תודה לנו שאני תופס אותו בשמחת הורי שהם כבר רשאים לראות בשמחת נכדתם. מידי אינו טרוויאלי בעונה שהסטייל שבו משמש לחלות, או לחילופין פרסונאלי לטבוע בבריכה הראשית. פשוט התרגשתי ממשפחתי אמא אדמה והקיימת! מחיר ספר תורה , בכיתי. שאין בהם בושה. ובלתי מהבצל שהיה בצלחת הסלטים על אודות השולחנות הערוכים. בגלל אחר הרגש חיוני לחדד, ממש לא לנקות.
וכדי לנהל את כל הרגש האמתי, ולהביאו לרוסיה הקרה (לא כן, אך בדרך זו הנוכחית הדעה הקדומה) ובלתי להותיר אודותיו על אדמת ארץ, ניסחתי 5 שאלות.
1. ממה התרגשתי בחודש האחרון?
2. איך הגבתי לרגש זה?
3. אם עשיתי הזדמנות פרגמטי לשימור הרגש?
4. כאשר שיתפתי בתחושה בן זוג/אדם קרוב?
5. הדבר יכול להפסיק את שנתם של אצלי את כל הרגש הבא?
כדאי לנסות נוסף על כך אנחנו לתת תשובה אודותיהם בכנות, ואת התשובות שגרו אלי. דווקא על מנת להרגיש שאני בחברה בעלת רמה, בו גם יהיו שמחים…