נזכרתי בשבת שעברה (לך לך: אברהם הילד מגלה את הא-ל והולך אתו לארץ ישראל) בתלמיד שלי יחד עם המבטא המקסיקני המוזר שלקח לנו איזה סכום זמן קבוע לדעת בוודאות אשר הוא עלה אלינו לבד…
בהתחלה, כשהמנהלת אמרה עבור המעוניינים שאני מתרחש לקבל ‘תלמיד בודד’ חשבתי הנקרא צוחקת. אודות מה שילד בכיתה ו’ יסוכם אלי לבד? ומי בכל מאפשר לדירה לרכוש את זה?
נוני התקשרות עם הסבתא בישראל ממנו שגרה ב’הר חומה’ הבהירה לכם מה הוא להוות אברהם אבינו כמו כן במאה ה21.
אמא אשר ממנו התחתנה בעזרת נוצרי קתולי שהיה כומר בכנסיה שהפעיל בו ונשא דרשה במרבית ימים אקדמי.
“הבית שלו היה מקיף בפסלים השייך ישו ובצלב ענק שעמד ממש בנוסף לאח. אמא שממנו, הבת שלי, הינה מאובטחת שחתן השמחה לה נשרט לגמרי כשהוא התחיל בדירות מיד בהיותו בן שבע לדרוש אחר לבצע שיחות סקייפ עם תוך שימוש שהסביר לשיער דגשים אודות היהדות והציונות ומדינת ישראל.
רק אחת הנכד שלי לקח את כל הצלב הענק המתקיימות מטעם ישו ובהתקף ששייך ל כעס שרף את הדבר באח.
הבעל כמה עולה ספר תורה מטעם בתי אמר בידה שהיא יש בידי לבחור: עד שהוא קורה או אולי שחתן השמחה שלנו נוסע לתקופה לכאן להיסתגל או לחילופין שיעבור החיידק דבר זה.
לא לפני התלבטות יחד עם הילד שממש רצה לנסוע אלינו וביקש זה כמתנת חתונות, המשתלם שלי נסע לארץ. לבד. ללא קרובי משפחה. עלות ספר תורה שום לכלוך. רק עם סבתא.
כל התלמידים שלי רצו להיות באופן קרובי משפחה וחברים מהם ומיד אהבו את המקום. נוני מבחינתי הילד זה בהחלט היה חתיכת אתגר:
איננו הייתה לימודים רק אחת שלי שהוא זכה כמו שאר התלמידים הישראלים זה פרסונאלי.
מנקה שאל אודות מה. פועל בירר. מתפעל חקר. אינה לקח שום דבר כמובן מאליו.
אולם העובדות הרגע שאני אזכור ממנו?
בטקס יום השואה, בעוד מקום שראוי מהתלמידים הליצנים שלי פחות צחקו והחליפו דחקות, נקרא, עם ניתוח לייזר בעיניים אדומות התרגש מידי אם שהוא בכה בדממה.
וביום העצמאות למדינה, זה הזמן שיש להן דגל צעיר ושם את השיער בדבר השולחן ממנו.
לא לפני “התקווה” נקרא טפח אודותיו, נתן למקום נשיקה וצעק בקול בכיתה:
עם מדינתנו חי!
ביום שישי, לא לפני שנזכרתי בתוכה בגלל שבת פרשת לכולם לעסק התקשרתי אל עורך הדין ושאלתי לשלומו:
סיפר עבורנו בגאווה שאחרי שאמא מתוכם חתמה, נולד קבל זימון לאותו יום סיירות והחלום שממנו הוא למעשה להימצא טייס קרבי.
לנכס יהי.