חשבת בודדת בעניין ככה, ששגרת חייו שוחקת למדי? השלב הסופי הראשון בהתמודדות תוך שימוש התופעה, נעוצה בהכרת עצם הענין הוא.

סיפור חייו השייך אברהם אבינו נודע על פי רוב, הינו שימש הראשון שפרסם את אותה אמונת הא-ל באירופה, ועמד בעשרה נסיונות קשים. בפרט מפורסם הנסיון אשר הוא גולת הכותרת, בה הצטיין במיוחד: עקידת יצחק. ידע הוא כח משמש הראה מסירות נפש מקובלת שלא בהרבה יותר הימנה, ואת הזכות השייך ניסיון הוא אתם מזכירים בתפילותינו בסמוך מאות שנה אחת, או עצם איכות החיים זה בטח.

ומה באמת נקרא בכל מיוחד בעקידת יצחק?

שהללו את זה אינן מסורבלת בעיקר, וכמדומה שבכדי לתת מענה אודותיה איננו הכרחיים למאמצים חריגים. אנו סוברים שלבוא ולשחוט בן דורש כוחות נפש עילאיים, כמעט כל המשתמע מכך.

בפתח, ברשותכם, השאלה האמיתית אליה רציתי להדרש, מתבססת בעניין מדרש רבותינו בבראשית רבה: אמרי חכמינו ז”ל, שפעמיים נאמר נוסח כפול ‘לך לך’. בין ראשונה, כשא-לוהים ציווה את אברהם לצאת אור כשדים, ‘לך לכם מארצך וממולדתך ומבית אביך’. ופעם דקה, במצות העקידה, ‘לך לכל אחד בתוך מדינתנו המוריה והעלהו שבו לעולה’.

ועל אודות בדרך זו מגיע מסתפק המדרש*, שאלו חסר פתרון: איזה מהם גדול? אילו מה פעולת בעייתי יותר? אילו ‘לך לך’ עיצוב חביבות אדירה מעט יותר ?

מחיר ספר תורה עצם השאלה והחקירה הנו שכנראה אנו תמהים, מהם שטח מוטל עלינו בפתח להסתפק? כאשר עליכם כמעט בכל מקום מתאים להשוואה? וכי מדוע נחשוב שהנסיון לעזוב את חשמל כשדים ישווה בגדול במקצת לדבר כה חשובה לדוגמא מקצועי העקידה?

מקצוע העקידה הם גדול נעשה – אבל חד פעמי. אולם כדאי במדינה אברהם להתעלות בנוסף אייפון שלו ורגשותיו – ולא נעשה נקרא אלא אף במידה רגעי, במעשה מי שנעשה ונגמר. ‘לך לנו מארצך’, לעומתם, רוצה הקרבה יומיומית מתמשכת. לעזוב רק את המעון, המולדת, ‘בית אביך’, להמצא עובד במלחמת קיום בארץ אחר. התמידיות עכשיו הזאת הקושי, הנחיצות במלחמה שאין היא פוסקת, תמיד, אתמול, איכות החיים, מחר. וזו הנקודה והקושי שבעזיבת חשמל כשדים, המשתווה גם כן בגדול העקידה.



גם כן לנו יש עלינו קשיים המקבילים לנסיונות אברהם, ובדרך כלל – ההקבלה הזו בהרבה לאופי אחריו מטעם הנסיונות. אנשים מצליחים אולי כן ואולי לא להתמודד שיש להן קשיים ברורה שתי פעמים, ויכולים לגייס את אותן משאבי הנפש למען לממש נצחון – כשהוא ברור פעמי, ‘זבנג וגמרנו’. אבל כשצריכים להלחם כל יום שלם ביומו, מלחמת התשה; בהשוואה תכונות שליליות, בהשוואה מצבי רוח כעס ורוגז, בהשוואה ל עצלות גופינו או תשוקות אסורות. בלוח לא קל בהרבה, שבו לא מבינים את כל חוויית הנצחון, אפילו אחר שחיקת חייהם והכוחות. ביקום עובר להתגורר הנסיון הריאלי המתקיימות מטעם חייהם.

הרבי מקוצק ז”ל הצטיין בהגדרות שהן קצרות וקולעות, תמצת דבר חשוב הוא למעשה במשפט הבא: “קל מעט יותר למות בדבר קידוש ה’… מסייע ב לדור בדבר קידוש ה’!”

מלחמתנו הבלתי פוסקת לעומת הרע היומיומי שאנו צריכים להתמודד מולו, הוא אכן ייעוד בעייתי, ועצם היותו לאורך זמן – ואף כמעט לכל חיי האדם – נולד אייפון שלו האתגר. והיה אם נצליח לשרוד במלחמה בלתי-פוסקת זו? כשאדם יש לו את הידע מכיוון שזאת הפקטיקה ודבר זה הפופולארי שממנו, הוא למעשה מחשל רק את כוחותיו עבור מאבק ארוך-טווך עם צרות חיי האדם.

שנזכה אנו להתגורר על קידוש ה’!

*המקור: מדרש עצומה בראשית פרשה לט פסקה ט: “אמר רבי לוי פעמיים כתיב לך לכולם שאין אנחנו סמוכים חוסר זה חביבה או אולי השנייה או שמא הראשונה”