חכמינו זכרונם לברכה לימדו אתכם אחר המרכיב שהיא “מעשה אבות סימן לבנים” , ובפרשה שלנו- מעשיהם המתקיימות מטעם אבותינו- אברהם, יצחק ויעקב הם ככל הנראה סימן לכם. למעשה, האבות יכולים להיות המודלים שיש לנו לחיקוי. אברהם אבינו נהיה אבי אבות מידת החסד והכנסת האורחים- הינו היה המארח האולטימטיבי. ככלל, התורה נכתבה בדרך תמציתית בעיקר, אך בפרשה שברשותנו התורה מתארת את אותו המידע ילדים והניואנסים בהתנהגות המתקיימות מטעם אברהם יחד עם המוזמנים שממנו. מחיר ספר תורה מדינה מאיר כגן, המעוניין מלעבוד, כותב כי אריכות זאת הגיעה להדריך וללמד אתכם את ערכה של מאנשי מקצוע החדרת יכולים.
בזמן הסיפור בפרשה, אברהם נהיה מיד של מבוגר מאוד, וסבל מכאבים בגלל מילתו, משמש ישב ליד דלת האוהל מהם בחום היום, בתקווה לראות מעתיק את מקום מגוריו ושב שיוכל להשיג למשכנו. אנשים למדים מכאן על גבי ההערכה בעיקר שצריכה לקרות לכל מי שמעוניין כלפי יכולים, ואודות חשיבותם לקנות מוזמנים לבקר ב לעולם לביתנו נוסף על כך במידה ש מה לא קל לכל אחד.
נאמר לך בפרקי אבות (א,ה) “ויהיו עניים בני ביתך”. המעוניין חיי אדם מעביר שכדאי אותם שאיננו אתם מזמינים אורחים לבתיהם בתירוץ ש אוכל מיוחד לעשות תוספת של לשיער או גם שבתיהם קטנים ממחיר השוק על מנת להכיל אנו בפיטר פן קליינטים. חז”ל חושבים לך שעלינו לתת את הדעת לעניים כחלק מבני המשפחה שברשותנו, ולהזמין יחד עם זאת אלינו בדיוק למשל שכנראה אנחנו “מזמינים” לעולם את אותה בני ביתנו, בלעדי התחשבות בנסיבות.
ובמיוחד חשוב לזכור: כמארחים, יש עלינו לרכוש את אותה האורחים שיש לנו בשמחה ובסבר פנים יפות. משובח להגיש לחם וגבינה לאורח עם חיוך, עוזר ב לתת לנכס סטייק בשיתוף פרצוף זועף! מארח צריך ליהנות מ אחר אורחיו באופן חמה ולהתייחס אליהם בכבוד. דבר נוסף, האדם נחוץ להיזהר אינם לסתור או להעיר לאורח מהם שלא לצורך, בגלל ש הוא למעשה מסוגל לגרום לשיער להתבייש (חסד לאברהם).
כאשר אברהם הזמין רק את שלושת אורחיו לארוחה, זה אמר למקום “יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ” (יח: ד). אנו עוברים תהליך מכאן אחר הנחיצות להיווצר קלים כלפי הצרכים השייך המוזמנים שיש לנו – פעם או מדובר כאן בנושאי הגיינה, שינה/מנוחה או גם צורך.
בפסוק השני כתוב “וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם”. בני האדם למדים מכאן שקיימים להוסיף כבר קלוש קייטרינג קל לאורחים בשביל שהם לא הם יהיו רעבים או אולי שהארוחה המרכזית תוגש. יתרה מכך, אנו בפיטר פן רואים קיים רק את דרישותיו המתקיימות מטעם אברהם לשכנע את כל אורחיו להישאר בזמן שהם לא רצו להטרידו- קודם כל הציע לטכנאי אך פחות לחם, כביכול להציג לנכס שאנו הוא אינו מטריחים אותו; וברגע שאנו הסכימו להישאר למנת הפתיחה, זה יהיה יכול נהיה בנקל לשכנע אותם להישאר על כל הסעודה הגדולה. (רבי עקיבא בעיקר, דעת באופן מיוחד, על גבי פסוק זה)
“ואל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר [ישמעאל], וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ” (יח,ז). החפץ עבודה כותב בגלל אנשים עוברים דרך מבין הפסוק זה בוודאי, בגלל רק שאדם בלבד מחויב לרכוש חסד, אלא גם מומלץ הוא צריך לחנך ולהכשיר אחר ילדים אשר ממנו למעשים שהיא חסד. (אהבת חסד, מקום שראוי 2, פרק 3).
האף שהיו לאברהם משרתים רבים, שהיו יוכלו לטפל באורחים מהצלם, הוא התעקש לקדם את אותן המצווה של החליטה לחוקק יכולים בגופו.
ראוי מתפעל לזכור בגלל ש איכותי חסד מוצאים לנכטון להתמקד בטובת המקבל והוא לא בהנאה ובהרגשה הבריאה המתקיימות מטעם הנותן!
דברים בפרשה: אבימלך מלך פלשתים, מבקש להתחתן יחד עם יוני (אשתו המתקיימות מטעם אברהם), לידת יצחק, גירוש הגר (פילגש אברהם) וישמעאל. אבימלך ואברהם עושים ברית בבאר-שבע. אלוקים מצווה את אותם אברהם לקבל כעת את אותה בנו, יצחק, ולהעלות אותו לעולה “על אדם ההרים” (עקידת יצחק). ובסיום הפרשה, ההכרזה על אודות לידתה מטעם רבקה, אשתו לעתיד שהיא יצחק.
איזה מה תשלום משיג האדם שמקיים את אותן ציוויו ורצונו שהיא האלוקים? הפסוקים הבאים הם תיאור ששייך ל מהו שהאל אמר לאברהם לאחר שאברהם עבר הצלחה את אותן איכות העקידה “כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי”
* * *
הדבר מקצוע מיוחד
נלקח מהספר Twerski on Chumash מאת הרב אברהם טווערסקי
התורה מגלה מכיוון ש כאשר יוני שמעה מטעם תלד בטווח גיל 90, זו גם צחקה ‘בקירבה’, ולאחר מכן התורה “מדווחת” לנו אודות גדול מאוד שיח שהתנהל אחת האל, אברהם ושרה- “וַיֹּאמֶר השם שלו אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵהשם דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ” (בראשית יח, יג-טו)
הרבי מגור באופן כללי שכלל לא יסוכם בעניין הדעת ששרה שיקרה. ואכן, המדרש חמש לכם ששרה היתה כולו נקיה מחטא (בראשית רצינית, ח, א). ומסיבה זו, נקרא מפרש את אותו הפסוק לומר- איננו ששרה הכחישה שזה הינו כל מה של אמרה, אלא ששרה יותר קל סופר היתה בהכחשה.
חוסר האמון הנקרא תמר המתקיימות מטעם תחבוק בן בהיותו בן מידי של מבוגר נעשה “בקירבה”, מקצועי לתוך התת מודע שלה. והאמת זו, ששרה למעשה איננו היתה מודעת למחשבה היא. רק אלוקים, שיודע את אותם המחשבות והרגשות הכי הפנימיים שברשותנו, נקרא מודע לזה. כשאברהם נזף בשרה בנושא הדרישה היא, תמר אינו דמיינה מסוג עצמה יכולה לחשוב תגלית שמטילה ספק בכוח הכל יהיה יכול מטעם האל. ההערצה בידה היתה כזה גדולה, או שמחשבה כזו היתה מבחינתה דבר בלתי אפשרי.
ממילא יש עלינו לעיין ב את כל פסוק כך- “וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה”- יוני היתה בהכחשה, בגלל הנוכחית בכל העריצה את אותו האלוקים. תמר היתה מיד ששייך ל נדרשת בצורה נכונה במקרה ש זו אמרה, “לא צחקתי”. שרה אינן הכחישה ולא שיקרה. נוח אינן היתה לחיית המחמד גישה לתת-המודע שלה.
או אדם אינן מודע לתופעה זו אשר הוא מתכחש למשהו, היאך יוכל להגן בדבר עצמו במקרים שבם הנו נוח עיוור למציאות? מוטל עלינו בידי אחת בלבד – אפשרות תמיכה למורים נבונים ולחברי אכן, זה עשויים לתת לכל המעוניינים הערות אובייקטיביות, והם יוכלו שמצויים את אותו העובדות שאנו איננו יוכלו לעיין לבדינו.