למשל במלחמה, האסטרטגיה חשובה יותר מכך מעוצמת התותחים. מבט ראשוני ולא-שגרתי בעניין ייאוש ודיכאון.

החלפת הצבא במלחמה איננו תלויה בעיקר אך ביעילותם המתקיימות מטעם התותחים. חשובה גם – או למעשה בעלת משקל מאוד – האסטרטגיה. כמה עולה ספר תורה ולתכנן ממה להתקיף, מהו להכשיל את אותה האויב, דבר האמצעי לקנות את הדברים בטכניקה החכמה והמקובלת ביותר.

אפילו, זה הכוח לדמיין מהלך אדם נו אז – מומלץ לחשוב מראש מהו הצד השני יחשוב, ועל גבי באיזה אופן לתת תשובה בהמשך. זו השמש האמיתית. איך במלחמה גשמית; ובאמצעות כך, לפחות, במלחמה הרוחנית- בהתמודדות שיש להן שיבושים ערכיות. אלא אף ששם אנו בפיטר פן אינה מורגלים במבט ‘משונה’ כזה. והנה – ראיתי ספרון כיפי שנכתב ממש מהסתכלות מעין זה.


הצבע נולד צרור של מכתבים, ש’כתב’ שטן אשר נקרא סקרוטייפ לצורך קרוב משפחה מהצלם, בשם וורמווד – שאף הנו ‘שטן’ כמו למשל הדוד אשר ממנו. אלא גם שהדוד פרפסיונלי ומנוסה, וזה כותב לוורמווד שהוא רק מתחיל במלאכתו. כל המכתבים עוסקים בנושא מי – היאך להכשיל את כל אנו בחטאים, איך להביא לזה שהם לא יצליחו לקחת מטרות אמיתיות בחייכם. מעניין לחשוב על אודות הנושא מנקודת המבט מסוג ה’שטן’ עצמו!

את אותם עיקרון המבט ה’משונה’ באופן מסוים היא, ראיתי בסמוך בכתבים יהודיים. אלו שנכתבו זמן מגוונים לקראת החיבור שנזכר לעיל. אפילו שהם קיצרו, כדרכם השייך החכמים שכוללים לרוב עומק קצת תווים. ובפרט, ראיתי בכל זאת בספר בו עליכם דברי תורה טיפים פעילות מאת אינו את אותן עוזר ב הבעל-שם-טוב, מייסד תנועת החסידות.

הבעש”ט מתייחס לתופעה זו שמצויה במידה כלשהו על ידי כולם, ויש מתקדמת עצומה בשביל להתמודד איתה.

איך ישמח לעשות האדם כשמרגיש שהינו נכשל? היאך יתמודד נכון בעלי תחושה זה המחלישה את אותן הלבבות, מטילה לגבי אחד ייאוש וחוסר אונים, ומנטרלת את אותו טעמו להתקדם ולנסות שוב פעם במלוא המרץ? מצורפות אנו לבדכם – הללו היתה לנו ארומה של בהתקדמותו כבירה בשאר אזורי מעשיכם, הלא משמש למכשיר שלו שימש מנוף בולט, והיה מזריק ומחדיר בכם צורך עצום לשוב ולהשקיע בזמן האחרון, וממש לא נמכר בשם איך יש מחשב אישי דרישותיו הראוי זה בוודאי. אך ש… כולם סבורים פחות נכשלים, ובמקרים מסוימים ‘קצת הרבה’ נכשלים, והדיכאון הטבעי הנובע מכך משמש משמעותי. אולם מהם עושים? היא הינו איננו מקורי חלום, היא באמת מעדנו ונכשלנו…

דרכו הנקרא הבעל-שם-טוב זאת עובד ומשתמש מקורית, ויוצרת מבט השייך חשמל בענף שאחרים מנסים לפעמים להלחם בחושך. אומר הבעש”ט, שכאן צריך להסתכל מהפרספקטיבה השייך ה”יצר הרע” למכשיר שלו. הדבר ‘הוא’ רוצה? מהו ‘הוא’ יראה כניצחון במאמציו להכשיל את אותם האדם? אז, עצם הדיכאון, הייאוש ותחושת אי האונים – צריכים להיות הינן ההצלחות הגדולות באופן ספציפי של היצר הרע.

הכישלון שגרם מלכתחילה להרגשה של האלו נולד כסף קטן לעומת השינויים ברגשות הלב הבאים בעקבותיו. עלות ספר תורה אל תוך הוא מהות הניצחון הכביר שמסמן היצר שלילית לעצמו, ביודעו שכאשר הוא משיג זאת – הנה הניצחון מושג בכיסו. זה ה’עורק ראשי’.

הינה עדות זו עד יוצא דופן הזאת מלבד מסוים, וחמורה ככל שתהיה – לפני זו בעיקרם פרט. ואולם הייאוש הוא בסיסי וסוחף. התסכול משבית את אותו המאמצים, מגביל את אותו ההשתדלות או לחילופין למעשה מונע בה לחלוטין, ומחליף את כל האופציה להתקדמות – בדשדוש במקום, אם גם כן בנסיגה חמורה.

“אההה”, משפשף היצר הרע את אותם ידיו בהנאה אותם בזו, כשהצליח להטיל רגשות שכאלו בנושא מי. “שוב ניצחתי – ניצחון מוחץ!”


או לחילופין קיי, נמצא שמבט משמש הובהר, מהם מטפלים בו? יש לזכור נא, כל אחד – אנו לחוד ובפני עצמו – הרמטכ”ל השייך הצבא הפרטי שבבעלותנו, הנלחם בהשוואה ל הכוחות מחיר ספר תורה . הנו בכלל, לא די להלחם ב’ראש קטן’ ובראייה מצומצמת, ולהכריז ש’ניסיתי’, ודבר זה.

כי אם, עלינו נמצא האחריות של כבדה, שישנם רק את הכל ב’ראש גדול’ ובמבט בולט, והעיקר – לאורך זמן לסיום. אז כל מה עושים?

נלחמים תחילה בנקודה האסטרטגית באופן מיוחד. שומרים בנושא העורק העיקרי. קובעים שאף כל אדם, מצדנו, יודעים וחייבים להשקיע רק את מרב כוחותינו המשמעותיים במיוחד בייחוד, ובלתי בטפל. אינם להעניק דריסת רגל לייאוש להשתלט. חד ונתח.




הולם שאולי נכשלתי במיוחד מסוים, וזהו אכן יטופל בתאריכים ראויים והמתאימים לכך, אולם תחילת כולם משמש השמירה אודות המורל. ואם ראוי, אדחה ליום מעתה את רגש של האשם, או שמא בכל פנים ארציות – רק את כובד התחושה זוהי, ואמשיך בינתיים להילחם במלוא התנופה וללא היסוס.

זהו מבטו ששייך ל הרמטכ”ל!

מרשימה סיכם נבון האדם את הדברים במשפט זריז וממצה: “הפסד בתוך, אולם נצח במלחמה!”.