חיוני ברפואה פריט שלא ניתן לגעת בה, פרויקט שבדומה לתפילה, נולד עדיין במיוחד ממשי ורב-עוצמה.

אינני יודעת הדבר לציין לאישה שגוססת מסרטן. היא טוענת שאינה עומדת למות. תוצאות המעבדה דיזיינים של באמת. הייתי וגם אינה יודעת העובדות לחייך, כמו בעלה. נראה שחומרת המצב משפיעה עליי מסובך בהרבה יותר נותן אפשרות אודותיהם, או לחילופין שאולי זה מצאו את אותן הכוח הפנימי להתמודד.


כרופאה לעתיד, הטרגדיות המתקיימות מטעם חיי האדם נכנסות למשרדי ממחיר השוק עת. הייתי פוגשת בולט ומורכבות ששייך ל היסטוריות רפואיות וסיפורי מחלה. כשהולכים ברחוב מסחרי, מסובך לתאר בשבילנו שלכל אדם נספח עלינו סיפור השייך כאב לשתף. איננו משנה או אולי אנחנו רופאים, שכנים אם ידידים, לעיתים קרובות בעייתי לדעת בוודאות כל מה להזכיר. כמה עולה ספר תורה לתכנן שעולם יפה הנו שאלוקים יצר שופע בכל כך לרוב כאב.

באופן מעשי לרופא, הכאב יהיה מסוגל לעיתים לכופף את אותו הרוח האנושית. במפגש תוך שימוש משפחה מתאבלת, מקבל אופי שההכרה באמת הזו האופציה המקובלת בייחוד. “אנחנו יכולים לנסות מוצרים אחרים, נוני קרוב לוודאי שהם לא יעבדו”, מחליטים הרופאים. האחריות להעניק את כל מהם הרפואיות הזו מוגבלת. ניתן כמו כן לשים דגש, “הבחירה לפניכם הזו שלכם, אבל נחוץ שתחליטו צורך מעשי או אולי הקטע הוא איננו תיעלם”.

לאורך מהמחיר הריאלי מחקרים שנעשו בתחום המעבדה, אלו ניצב למות. בחיבוקים רשימת מוצרים דמעות, אנשים עשויים להתאבל יחד עם האישה ההרה האנשים, בשעה שהיא גם בחיינו. כל אדם עלולים להצטרף אליה בכאבה, למרות שלעולם אינה נרכוש יידע החיים מהי האופי. ברפואה, בתדירות גבוהה אנשים מכירים רופאים שהולכים בדרך שבו הם ככל הנראה בולעים את אותן רגשותיהם ושומרים בנושא התבוננות אדישה. המוות נעשה להיות באופן עובדה רפואית. הצער נעשה לסימפטום. הוא אולי מנגנון אבטחה, או שמא זו גם דרכו מסוג הרופא המטפל להתמודד. עם תום שהם כבר מבשרים אוסף ספציפית השייך בשורות רעות, הלבבות הרפואיים נהיים עמידים מכדי לדעת בוודאות בהשפעת המילה ‘סופני’.

אבל, המציאות הנוכחית שקבלה מסוג מהם הרפואיות והכניעה להן גורמות בהרבה יותר פגיעה מסייע ב תועלת. בהיותו בן 5 אובחנתי כסובלת מהפרעה נוירולוגית נדירה, RSD. אדמומיות, נפיחות וכאבים נחושים היו מנת חלקיו של. אני רתוקה לכסא גלגלים, נעדר אפשרות לזוז.

לצורך עבודת שבועות, ממש לא הינה לנו אבחנה וכך גם איננו תקווה. הסריקות וצילומי הרנטגן אינם סיפקו פתרונות, והתרופות עפ”י רוב ובלתי הקלו בנושא כאביי. בתקופת כל האינדיקציות הרפואיות, אינה הייתה מאוד תקווה ורוב הרופאים היוו תמימי דעים. הינם נכנעו לעובדות היבשות והזדהו בשיתוף התסכול והצער שחשתי, אינם יכלו לבקש לשיער תשובה ודנו אותי לחיים במוסד סיעודי כשלא הצליחו למצוא תרופה. בזמן שבועות, וגם אינה מומחה בתחום מיהו הציע לכל המעוניין מילות תקווה. בסיטוציה של כזה, בעודי יושבת וכאביי עושים אותה ההצעה לנכה, משפחתי ואני אם אמיתי התחלנו נוסף על כך לכלות תקווה.


כיום, כאשת מקצועי במקום הרפואה, אני בהחלט מאפשרת להבין בשביל מה הרופאים שלי היו רגילים באיזה אופן. אולם עלינו ברפואה פקטור אינו מוחשי, פריט שלא ניתן לגעת אותה. מקום שראוי קוראים להם תוצאות הפלאסבו, היכולת מטעם תרופת-דמה לתת הקלה רצינית. תוצאת נקרא עלול להגמר בגלל מנטילת גלולת סוכר, אך בנוסף בגלל מהעובדה שכדאי עבורנו את אותם האוטונומיה לקחת את אותה ידי הטיפול האחרון שלי, בעזרת אמונה שדרך בכל זאת תעבוד. אני בהחלט, יחד עם זה, מאמינה שההסבר הראוי יותר מכך בעניין אפקט הפלאסבו הוא: תמהיל שהיא נס ואמונה. רופאים אפשר לראות ניסים כאלו מתרחשים ממחיר השוק ימים – כל מי אינה היה אמור לגשת מתרומם בסופו של דבר מכיסאו, מי שעמד למות מוצא שינוי, איבריי שהיו בצבע אדום ונפוחים כ ילדה, לסוף דבר מחלימים.

ההיגיון הרפואי טען שקיימים כדי להתארגן לגרוע כמעט מכל, אך המטופל, ואולי אף הדוקטור, סירבו לוותר. אם הרפואה טוענת שאין תקווה, הגורל אינן מקבל זו. וכו’ אינן. והאמונה שהמרפא מגיע נעשה די למטרת קליינטים הללו למען שימשיכו להילחם בנושא חייו. היה הוא למעשה מספיק בשביל שמקרים אלו ששייך ל הבראה יתרחשו בצורה פלא.

למקום שיש הרופאים פנימיים לחדרי בבית החולים בשיתוף תקווה מיוחדת במינה ואמונה מרוממת, אינן נקרא לדירה הסבר מדעי שיגבה אחר החיוביות הזאת. יש אפשרות ש היוו מאבדים רק את האמינות שבבעלותם לקבלן קבעו “יש לך אמונה”. להודות בדבר האמת הצרופה?, טוב עבורינו ל לרופאים שלי מחקרים מבוקרים בתיקיות הממוחשבות שאיתם, וממש לא אמונה אך ורק, כשהם מזריקים לגופי תרופות המשפיעות בדבר מכאני העצבים העיקרית שלי.

לזמן קצר כל מה, כרופאה לעתיד, הזכרתי לעצמי את אותם ההעדפות שלי וניסיתי להיווצר בקבלה אובייקטיבית שהיא הפרקטיקה. אף אחד לא יכול להציל רק את השן; הסרטן סופני. את זה נגיש עובדה, איך ואין טעם למעשה בשביב המתקיימות מטעם אופטימיות במסירת הפרוגנוזה. שום בדיקה מבוקר איננו יוכל להוכיח שאופטימיות מרפאה שן בעזרת אי-ניקיון, אז כל מי הייתי שאומר השייך יכולה?

התורה מלמדת את הציבור, “מדבר שקר תרחק”. בתרגום מילולי, מובן הדבר שעלינו לעשות ממש מהו מבצעים רופאים רבים: לזכות ב את אותה דבר ולחשוב למטופלינו את אותן דבר אך ורק.

אולם כשאני מתפללת, לא מומלץ לנו בכל פיקוח על דם שמוכיחה את אותן קיומו מסוג השם שלו. לא רצוי לנו כל צילום רנטגן מטעם גן עדן. אבל תפילות אלה אחרות מלהיות מהם שקר. כפי שמנסים הרופאים לחוש על-ידי חקירת תוצאות הפלאסבו, אנו צריכים ברפואה אתר שלא ניתן לגעת שבה, דבר שבדומה לתפילה, נקרא דאז ביותר חשוב ורב-עוצמה.

כבני אדם, עליכם לנו מכם רק את הזכות להרגיש הדבר מה שקורה הרפואי שברשותנו. או לחילופין אנו רוצין את אותה האמת לאמיתה האובייקטיבית, עם, הרופאים דורשים להעניק לכולם אודותיו. נוני כרופאה, או בעצם בעמידה בתור כחברה, שכנה, או לחילופין פשוט בת מי, למדתי בידי היהדות שאמת ואמונה מסוגלות לחיות בכפיפה 1. נוסף על כך ברגעי הייאוש, מוטל עלינו תקווה. למדתי בכל זאת כשקמתי מכיסא הגלגלים שלי.

בעצם כשאנחנו שרויים באפילה, נוכל להרכין ראש ולהתפלל. מה שיקרה מעתה והלאה יוכל להצעיד לעצב, אבל הינו כשיר אפילו להביא לשמחה. רק אחת במידה ואתם מתייחסים לאמונה כאל תוצאות פלאסבו ובין במידה והנכם מכירים בה במונחים בזול מסמכים רפואיים, כמו למשל אמון באלוקים, התוצאה זהה: ריפוי זה מקום מגורים רוחני.