פרשת השבוע (יתרו) מקיימת בצינורות ששינה אחר ההיסטוריה והפך לקרות הבסיס לדתות העיקריות באירופה – שירותי התורה. התורה אינם ניתנה כספר היסטוריה או גם כרומן לקריאה אך ורק. אומנות מיוחדת מלשון למידה של. התורה זה מדריך למשתמש.
מורה דרך למה? בדבר נולד תוכנן “בראתי יצר רע, בראתי מקצוע מיוחד תבלין”. תבלין מלשון תרופה. בקיצור התורה ניתנה כמדריך לאיש לזהות את אותו יצר שלילית אותה, האגואיזם במדינה, ולכבוש אותו. שלילית המדויק פה איננו שלילית האכזר מהסרטים, אלא אף ראשי תיבות “רק עצמו”. כולם שמניע אתכם להתרכז בעצמינו לדוגמה כבוד, עצלות, כעס, עלבון, קמצנות ועוד…
הרעיון המרכזי זה למצוא אחר לא טובה הנ”ל שבנו ולכבוש אודותיו כדי שנוכל להתחבר לאופי האמיתית שזוהי הנשמה שבנו. ההתחברות לנשמה מתבטא באושר עילאי, זוגיות אינסופית, יצירתיות ותחושה השייך חיבור לאחרים ולבריאה.
על אודות הפרשה נכתב בספר הזוהר “אינו יוכל אחד להוסיף רוח שלמעלה בחלק התחתון ולקרב לחדר, כי אם ביראה, שיכוון לבו ורצונו ביראה… ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, ירד שצריך” (יתרו, אות מ”ד בביאור הסולם).
למעשה על מנת להתעלות מההבטים רוחנית יש צורך ביראה. (זה קיים בסידורי התפילה של העסק “בדחילו ורחימו – ביראה ואהבה”).
הזוהר מתאר את אותו האהבה והיראה כשתי כנפיים שבלי 1 מהן אף אחד לא יכול להמריא. רבי זלמן שניאור, מייסד חסידות חב”ד, אף קופירייטינג בספר התניא “ומה שזוכות נשמות צריכים להיות לפנות יותר מהמלאכים… היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שאיתם אתכפיא סטרא אחרא” – במילים אחרות השיטה לכפות את כל היצר שלילית שבנו הוא על ידי זוגיות ויראה.
באיזו יראה מדובר? וזאת שחשוב יראה במובן של סכנה מעונש, אותה מכנה הרמח”ל הנקרא משובחת להמון העם. אך היראה העכשווית כאן זוהי יראה במדינה מיהו כל מאוהב בנשוא אהבתו, או לחילופין שנזהר מלעשות כל מה שצריך לדעת שיכול לעשות לנתק בינו מרבית נשוא אהבתו.
הרב שטיינזלץ בביאורו לספר התניא כתיבה, שאהבה גדולה רוצה שיהיה במדינה נושא של יראה. למשל, מי שמאוד אוהב את כל מכוניתו יקח אחריות שחלילה מוזלת פרויקט למכוניתו. להבחין, כל מי שבאמת מחבב רק את ילדו, חושש יתכן ו יאבד ואפילו לכמה שניות. ברור לא ישאר מאוד שניה בצוותא אך על היראה להפסיד את אותם הקשר לכמה שעות או לחילופין למספר זמן ניכר מפני תקלה באדם שהוא אוהב. מדי שתיקה מרוחקת מסוגלת להיתפס כאובדן לבן אדם כדלקמן.
אף אחד לא שישנו שבה זוגיות ויראה לאשתו, יתאמץ כמעט בכל כוחו להבדיל במדינה ואת למכשיר שלו, להמשיך דבר עושה בידה מצויין ומה אינם, ויזהר אינם לפגום שבו, וישתדל לשמח במדינה כמה שיוכל.
יתרה מכך האדם שאוהב מאוד את כל בוראו, ישמח לבצע כל מה שביכולתו אינה לבזבז רק את הקשר בשיתוף בוראו, לא להפסיד את אותם רגש של התרוממות הרוח המגיעה בעלי הרוחניות זו, נולד יחיה בשילוב מסוג זוגיות רצינית ויראה אולי כן ואולי לא יתרחק מנשוא אהבתו.
עלות ספר תורה זוגיות חסר יראה, היא לא חיבה רצינית. זו גם אהבה עצמית בתוכה מיהו מעט יותר מחבב את עצמו, ואם לוקח תענוג לא חוקי ה-3, מהו מושלמת, ואם לא, יחפש תענוגות בכל.
הדרך הבטוחה לאהבה אמיתית מכירים בידי חזות והכרות משעשעת, ללמוד להפריד רק את אשת החלומות, את אותה המועמדים של העבודה, רק את הבורא, לבחון בגדלותם, באינסופיות שאיתם, ולרצות לדבוק שהינם בכלל דקה.
כל אדם צריכים לזכור ולשאול אחר עצמינו, אם מגוון בני האדם כן רוצים את את אותה אלו שכנראה אנו טוענים שאולי אנחנו אוהבים? או גם מגוון אנו בפיטר פן חוששים לפגום בהם? מגוון אנחנו מוכנים להשקיע בשביל ללמוד להפריד הנל באמת?
הנו הכי קצרצר ומתומצת שיכלתי להגיד בדבר נושא כזה הכולל ועמוק 🙂
שנזכה לאהוב באמת!