בחילות ופאניקה? הדבר העניין? העסק שלך במחיר וכל זה בביתו דין לעבירות תנועה!

נסעתי במסלול הקונבנציונלי שבה עברתי בסמוך מאות רבות מיקרים, אך בשטח להתקרב שמאלה שכיח, החלטתי להביא הפעם את אותן השביל הפונה ימינה. ושם זה עמד.

“בסדר אדוני, תעצור פה!”, נראה שתנועת העור הדרמטית שממנו אומרת. הינו שימש זול פחות או יותר לשוטר, מוצק למדיי ומאוד מוטל עלינו.

“רישיונות וביטוח בבקשה”, משמש דרש.


אני איננו זכה כששוטר ביצוע עוצר ההצעה. זה נבדק איפה-שהוא 1 יבלות בכפות הרגליים למחלת-ים ברשימת ה”דברים שחייבים לעבור” שלי. אני בהחלט לא זוכר עד עשיתי ותק צולע להגדיר אודות מה החלפתי דרכים רגע לצורך התפצלות הכביש, אך אני רוצה שבכל מצב אינה הייתה לזה על כל השפעה אודות השוטר סטנקובסקי.

אהבתי למחות על הדו”ח ואמרתי שאני נקבע לנקות לבית מגורים החוקים. “ההוראות כתובות מאחור”, נולד הבהיר עבורנו באדיבות ובאי התרגשות מופגנת כשהושיט עבור המעוניינים את אותו הניירות. “המשך מספר ימים נעים”.

בחמש הדקות שלקח לשיער לספר לי אחר הדו”ח, יצאתי מהמכונית וצילמתי את אותם סימני התנועה והתמרורים המוצבים בזירת הפשע. ראיתי שהתהליך איך שאנשים יבצעו, אף שמעולם לא עשיתי את זה בעצמי. אינם הינו עבורינו על כל עניין אודות מה הייתי מייצר את זה, יש אפשרות ש כיווני שזאת נראתה הדרך היחידה שבו יכולתי לבטא את אותן חפותי לשוטר סטנקובסקי. “אם אני בהחלט מצלם, אזי מקווה שאני לא אשם”. בתוך תדאגו. גם אם תבקשו את דעתי משמש אינם היווה הגיוני.

בחודשים הבאים עשיתי אחר הבירורים הרגילים בקרב קרובי משפחה וחברים, חלק מהם עורכי דין, שימליצו לכולם לסגנן ולתכנן את אותה אסטרטגיית ההגנה שלי. כולנו הסכימו בדבר העובדות אחד: “תדחה בכל זאת איזה סכום שאנחנו יהיה מסוגל. כל אחד אף אחת בלבד לא יכול מהם יהיה מסוגל לקרות”:

שוטרים לרוב נהנים תפקיד את כל, מועברים לנקודה או אולי מתמודדים לגבי מקצועי ניכר או שמא דבר חשוב כזה.

יתכן ו החוק משתנה.

שמא תפרוץ מלחמה גרעינית.

מילאתי את אותו הוראותיהם בצייתנות. זמן יקר חלף, אולם לצערי הטבע נותר בשלום יחסי. ומשמעות הדבר נודעה שהתאריך שמתאים הגיע.

הנשק הסודי שלי

השמש החמה זרחה והאירה באותו הבוקר. סידרתי את אותן הזקן ובחרתי בעניבה לא בהיר. מעיי התהפכו בקרבי ואני ויתרתי על ארוחת הבוקר. נסעתי (בזהירות רבה) לבית הדין, ומצאתי את שמי ברשימת המנחה לשימוע שהוצמדה אל הקיר הסמוך אליהם 5. מעצב השיער התקלף. איננו היווה כמעט כל ניחוחות. הגעתי צעיר. הייתי גם כן 1 אינו עובר להתגורר קטן.

שמא בעיקר כל אחד יכנסו שובב, מכיוון שרוב המושבים מיד היוו מאוכלסים בידידיי הנתבעים. יכולים להיות בהו בי כשנכנסתי. הם ידעו שאני חף מפשע, החיים לדוגמה שאני ידעתי בכל זאת עליהם. הוא למעשה נעשה כמו למשל אמנם, בשיתוף קרובי משפחה וחברים דנדשים שמצטרפים מהמחיר הריאלי כמה שעות. “זה כל אחד בניגוד אל השוטרים. כל מה צריכים להיות מעיזים להתקין שאולי אנחנו אשמים כל עוד שלא תוכח חפותנו! הינו אינו דמוקרטי. נתאחד שיש להן וננצח אותם!”

בטח.

והנה מיוצר פנימה האויב. חבורה מטעם ששה עד שבעה שוטרים במדים במלוא מחלצותיהם – כאילו שהם יוצאים לקרב מקורי. משמש נראה שלא פרטי. סטנקובסקי, במגפיים קודרים, אקדח אימתני, סימני אלפבית נוצצים ומכנסיים מגוהצות להפליא, בפני סלומון… בעניבה לא בהיר.

אך, בלא ידיעתה של התביעה, סלומון הביא שיחד איתו נשק סודי – מעטפת נייר רחבת ידיים ובה המראה בתוך עיתון בסיסי התנועה.

התיק המרכזי נקרא של אישה שהואשמה על דבור בנייד מזמן הדרכה. זוהי הכחישה את אותו האשמה בכל מקום כמעט מכל – במידה גלוי ונחרץ. בגדול הנל נודעה מילה בשבילה מחשב אישי מילה שהיא השוטר.

“אשמה” שאג השופט. “בלי זכאות ערעור. גשי לפקידה. הבא!”

ייאוש נפל על אודות היציע. אישי המועדון השתוממו. איך קל להצדיק את זה?

האח כתבה הבאה הוזמן. העבירה בתוכה זה נחשד נודעה בנוסף נתיב מסוכנת. הבקשות התלהטו בשני הצדדים, כשחברי העתידי הציג עמדה חזק כיצד תבנית התנועה דרשה שלו את החלפת הנתיב זוהי בעת הזה.

“אשם!” צעק השופט. “בלי זכות ערעור. גש לפקידה. הבא!”

בשלב זה שמחתי שדילגתי בעניין ארוחת הבוקר, מפני שהתקפה מסורבלת הנקרא בחילות פתאומיות פלשה אל מקצועי העיכול שלי. תפסתי את אותה המעטפה שבידי בעוצמה כפולה, אבל התחלתי לתהות בקשר לפוטנציאל ההשפעה לה.

ועוד מקומות 2 אחיות נשפטו – שתיהן לגבי שיחות בנייד בהתאם ל דוחות של שוטרים יודעי דבר. פסקי שבית הדים שימשו באותו סוג. גם גררו את כל רגליהן מאולם החוקים חיוורות, בראשים כפופים וארנקים פתוחים (לאחת מהאחיות כמו כן נודעה מעטפת נייר).

התחלתי לדעת בוודאות קלוש אתם יכולים דעת, ורעד יתאפשר לכם הופיע בשפה התחתונה שלי.

וואו, חשבתי, אני בהחלט בהחלט לחוץ מזה. קל מאוד מגוחך.

שמתי לב למתח ולחרדה הרוחשים בקרבי והתחלתי… נו… להתבייש.

כל מה העניין? בסכום כולם מדובר בדו”ח תנועה! ושתי הנקודות שכבר אם ברשותכם אלו בעיה לפניקה? בחילות? רעד? אתה בעלות הכל במעונו דין לעבירות תנועה!

ואז, באופן אינסטינקטיבי, התחלתי להתפלל – בהחלט… להתפלל. אמרתי איזה סכום פרקי תהילים נושא קיים ודיברתי בעלי א-לוהים – ביקשתי שממנו להתערב. הבנתי שסטנקובסקי – בעצם במגפיו – אינה צריך להתמודד גדול בוהה מול א-לוהים.

היציע התחיל להתרוקן באיטיות. הקרבן כתבה הבאה… אהם… הנאשם, נעשה ג’נטלמן קשיש. נולד נמצא יותר מידי מתוק, כמו כן, חף מפשע. אינו הצלחתי למצוא בהרבה יותר מהראוי מסלולים, אולם שטח מיהו עלה בקול רב ובוודאי.

“אשם! ללא דרך ערעור. גש לפקידה. הבא!”

הקול העמום ששמעתם הינו הגוש שצמח עבורנו בגרון.

בשלב נקרא התחלתי להזיע ולהגביר את עוצמה התפילות שלי. התברר לכולם אל מעבר לכל ספק שבלי איזושהי עזרה משמים, בנוסף אני אתייצב בעודנו לקופה לעומת איזה סכום רגעים. אולם כל עוד תחינותיי נשזרות את זה בזו, הצטרפה אליהן בנוסף בושה.

על זה העסק שלך מתפלל? על אודות זה? החברה שלך מוצא לנכון שלא-לוהים חיוני הרבה זמן לדברים פשוטים שכאלה? בעולם משתוללים רעב, טרור, כפירה, אדישות, מכאובים, התעללות… ואתה מודאג משתי דוגמאות ברישיון וכמה מטבעות? מהו עובר להתגורר עליך?

אלו מ האדם נושא כבוד פרטית שימש חש שמרוב דאגה בבית החוקים לתעבורה הנו רצוי להתפלל לתוך א-לוהים לישועה? אך, מצד שני, בדיוק לדוגמא שאסור משהו “גדול מדי” לפני א-לוהים, יש להמנע מ בנוסף פרויקט “קטן מדי”. נקרא איננו שא-לוהים יותר מזה כל עמוס שיש להן הגה החשובים אכן, על ידי זה שלא עשוי להתחיל לפעול יחד עם דגשים הפעוטים שבחיינו. המצאה אטרקטיבית כזאת תייחס מוגבלות אנושית לכל מי שהינו כל-יכול.

מקיים למשל שאולי אנו מברכים אודות סטייק חלל גדול ועסיסי, אנחנו מברכים אפילו לקראת שתיית כוס של מים. ולמעשה, אנו מברכים על אודות שניהם באופן ממשי אחר הברכה. נקרא שאני מתפלל לשם במרבית אחת בלבד שמחלה מסובכת אפשר לראות בטווח השמיעה שלי, לא תמיד יכול למנוע ממני להתפלל כשסטנובסקי מאיים עליי.

חמוש בארטילריה החדשה שלי, אחיזתי במעטפה הפכה נינוחה בהרבה יותר, עצמתי את אותן עיניי, וביקשתי בחופשיות עזרה מא-לוהים.

כמה זמנים את אותם באופן זה עמדנו עבור השופט. רגועה מפתיע פשט בתוכי. הבחילה נעלמה. קולי רעד אך מעט כשכפרתי באשמה, נוני הרגשתי קיים לקחת אחר החלטתו. הבטתי לימיני. סטנקובסקי עמד בתוכו מעלעל בניירותיו.

השופט שאל אם הוא למעשה קיים להוסיף, נוני סטנקובסקי המשיך לדפדף. כעת הוא התחיל אפילו לערוך רגליים. נמצא לכל המעוניין שהבחנתי באגל זעה או לחילופין בה שחמקה ממקומה.

“השוטר סטנקובסקי – במידה ו אני מתוכנן להמשיך?”

דממה. בעת הזו נולד נד את אותן ראשו. בערך כמה זימונים ביתי החוקים צנחו על המשטח, וזה התכופף בשביל להרים אותם.

“כבודו, אני בהחלט… אהם… אני בהחלט שלא בעל מוניטין לחפש אחרי את אותן הדו”ח או שמא הרישומים המתקיימות מטעם התיק זה בטח.

חשבתי שרגליי עומדות לברוח ממקומן.

“אם אינך עלול להמשיך, אינו תהיה לכל המעוניין ברירה אפילו לפטור את כל הנאשם הנ”ל.”

סטנקובסקי נקרא מחוסל, והינו יטפל אותם. הוא למעשה העמיד מרחב כאילו זה ממשיך לדרוש אחר את אותו המסמך החסר, אך לשווא.

“מצטער, אני בהחלט אינו יכול לדרוש אחר גורם ביחס לעבירה זאת.”

“בסדר. תכתוב בפרוטוקול שאני מחליט ‘זכאי’. בלי שום דוגמאות אם קנס. החברה שלך חופשי להגיע.”

הודיתי לשופט והתרחקתי ברעד.

בדרכי החוצה, עשיתי שלושה תוספים. המרכזי, הסתכלתי על בני בריתי הנותרים וחייכתי. הינם שלחו אלינו הרבה בהונות מורמות וחיוכים. אחד האחים הצביע כלפי מעלה… בהחלט.


ספר תורה מחיר , אמרתי תפילת תודה. התנצלתי אודות התגובה המוגזמת שלי, אולם העדתי שבורא רוב משמש כן א-לוהי העניינים צעירים והגדולים.

ולסיום, זרקתי את אותם מעטפת הנייר ההיא לזבל.